073-7579019
 |  כניסה ללקוחות  |  EN

השילוב בין פיזיותרפיה להידרותרפיה כטיפול בחולי פרקינסון

  • בית
  • השילוב בין פיזיותרפיה להידרותרפיה כטיפול בחולי פרקינסון

כותבת המאמר: יעל שטיינפלד, מנהלת מקצועית ובעלים מרפאת “מעגלים”, בעלת תואר שני בפיזיותרפיה (MScPT) מטעם הפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת”א.

דרכים למניעת התקדמות המחלה, שיפור התפקוד היומיומי ואיכות החיים

הקדמה

מחלת הפרקינסון הינה הפרעה נוירולוגית פרוגרסיבית הגורמת למוגבלות על רקע בעיות בתנועה וכמו כן בעיות קוגנטיביות, רגשיות ובעיות בתפקוד האוטונומי. סינדרום פרקינסוניזם הוא כללי יותר,  ב- 70%  מהמקרים מחלת הפרקינסון מהווה גורם ראשוני ממקור אידיופטי (שאינו ידוע) בעוד שהפרקינסוניזם יכול להיות שניוני למצבים כמו טראומה, זיהום, מחלת כלי דם, סמים או רעלנים.

פתופיזיולוגיה

מחלת הפרקינסון נובעת מירידה בכמות נוירוטרנסמיטר (חומר הולכה בין-עצבי) בשם דופמין באזור במוח שנקרא הגרעינים הבזאליים. אזור זה משפיע על רכיב מרכזי במוח שנקרא תלמוס אשר בין היתר אחראי על דיכוי התנועה. בנוסף, מחסור בדופמין משפיע על מעבר אותות חשמליים בין עצבים , דבר הגורם לשינוים בטונוס השרירים והפחתה בדיכוי רעד.

סימנים קליניים

הסממנים העיקריים של מחלת הפרקינסון הם קושי בהתחלת תנועה, איטיות בתנועה (ברדיקינזיה), רעד במנוחה ונוקשות שרירים (ריגידיות). במידה ומתקיימים שניים מתוך שלושה סממנים אלו באדם, ניתן לאבחנו כחולה במחלת פרקינסון.

סממן הכרחי לאבחנת פרקינסון הוא ברדיקינזיה אשר מתאפין בקושי בתנועה רצונית, בעיקר בתחילת תנועה, באיטיות ובתנועות חוזרניות אשר הופכות יותר ויותר איטיות וקטנות. ניתן להבחין בכך ע”י התבוננות בתנועות הפנים והבעתן שנוטות להיות איטיות וחסרות הבעה, או הפחתה בהנפת הידים בזמן הליכה וכמו כן ע”י הצגת קושי בתנועת הצמדת האגודל לכל אחת מהאצבעות בצורה חוזרנית. נמצא כי חולשת שרירים מקדמת מאוד ברדיקינזיה.

ריגידיות הינה התנגדות לתנועה פאסיבית של גפה (יד או רגל) ומתוארת ע”י המטופלים כנוקשות. זו יכולה להיות התנגדות קבועה שנקראת ריגידיות מסוג “lead pipe”, או כזו שיותר מאפינת את חולי הפרקינסון – התנגדות דמוית גלגל שיניים “cogwheel” בה השילוב בין הטונוס והרעד המוגברים יוצר התנגדות עויתית לאורך כל טווח התנועה.

רעד קיים ב 70% מחולי הפרקינסון וצורתו הנפוצה ביותר היא כצורת גלגול סיכה בין האגודל והאצבע המורה (“pin rolling”). צורה זו מופיעה במנוחה ופוחתת בזמן תנועה. בתחילת המחלה עשוי סממן זה להופיע בצורה לא סימטרית ביד אחת ולהתקדם אל היד השניה עם התקדמות המחלה.

סימנים אחרים של מחלת הפרקינסון יכולים להיות אי יציבות תנוחתית שאופינית בעיקר לתנוחת גו כפוף, בעקבות הטונוס השרירי שנוטה להיות כפוף;  תבנית הליכה אופינית של דשדוש, התקדמות בצעדים קטנטנים, איטיים ולא בטוחים עם מינימום כיפוף בבהונות, אשר באופן חלקי נגרמת כפיצוי לחוסר היציבות הכללי; התקפי “קפאון” בהם ישנו אבדן היכולת לבצע תנועה רצונית בכפות הרגליים. סימנים אלו מובילים לתופעה נפוצה של ריבוי נפילות בקרב חולי פרקינסון וכן תורמים לאבדן התפקוד והעצמאות.

סימנים נוספים יכולים להיות : ליקויי שפה כמו קול מונוטוני או חסר בקצב הדיבור שאותם ניתן לקשר לבעיות בבליעה; כאב  שרירים; הפרעות שינה; שינויים קוגנטיבים ודכאון.

פיזיותרפיה לחולי פרקינסון

ישנה נטייה לטפל ברוב חולי הפרקינסון בטיפול תרופתי בלבד עד למצב בו האופי הפרוגרסיבי של המחלה מתגבר על יעילותן של התרופות. מצד שני, פנייה מוקדמת לקבלת טיפול פיזיותרפי ועידוד השתתפות בפעילות גופנית קבועה, מונעת סיבוכים כמו חולשת שרירים וירידה בטווחי תנועה עם התקדמות המחלה, ומאפשרת לחולי פרקינסון תפקוד נורמלי למשך יותר זמן ובכך הפחתת הבידוד החברתי.

מחקרים מראים כי פעילות גופנית קבועה משפיעה על אחוזי השרידות, מאטה את קצב התקדמות המחלה וכן כי רכיבה על אופניים והליכה יכולים לשמר פעילות גופנית נורמלית. מטרות רוב תכניות האימון הן חיזוק, שיפור גמישות, קואורדינציה ושיווי משקל והרפיית הגוף ובכך שיפור התפקוד. תכניות אלו יעילות כאימון פרטני וכמו כן כאימון קבוצתי.

מחקר אחר מראה כי אימונים אירובים וחיזוק שרירים במסגרת קבוצתית משפרים את כח הרגליים, התנועתיות, שיווי המשקל, הקואורדינציה וכן את הכושר הגופני (סבולת לב-ריאה) והיכולת התפקודית בקרב חולי פרקינסון. בנוסף, המחקר מראה כי לאימון זה ישנה השפעה חיובית של שיפור בתפיסת איכות החים והתמיכה החברתית.

טכניקות הטיפול בפרקינסון שנמצאו במחקרים עדכניים כיעילות בטיפול בחולי פרקינסון הן מוביליזציות, תרגילי חיזוק ושיווי משקל, גישת בובאט (עידוד תנועה ע”י שימוש בתבניות תנועה נורמליות), גישת עידוד תנועה בהתנגדות תבניתית ע”י גירוי תחושתי (proprioceptive neuromuscular facilitation – PNF), חינוך מחדש לתבנית הליכה נכונה, טכניקות הרגעה, טכניקות נשימה שונות ואסטרטגית שימוש בסימנים שונים – ויזואליים (כמו סימונים על הרצפה), תחושתיים או וסטיבולריים (שמערבים את שיווי המשקל, כמו נדנוד מצד לצד).

הידרותרפיה לחולי פרקינסון

מחקרים חדשים מצאו שהידרותרפיה, טיפול במים, יכול להועיל מאוד לחולי פרקינסון בשיפור שיווי המשקל, ההליכה, התנועתיות והתפקוד בחיי היום יום וכן לשפר את מצבם המנטלי והרגשי.

הסגולות של המים – ציפה, מערבולתיות ולחץ הידרוסטטי, מייצרים אי יציבות אך עם זאת מגבירים את הגירוי התחושתי שמעודד תגובות שיווי משקל בתוך המים וכך משפרים את תגובות היציבה מחוץ למים. ההפחתה בנשיאת המשקל במים מעודדת הליכה ותנועה וכן חיזוק שרירים והורדת ריגידיות. הפחד מנפילה נמצא גם הוא נמוך יותר במים, דבר התורם לקלות האימון והתנועה במים בשונה מביבשה.

גישות נפוצות בהידרותרפיה הן Halliwick שהיא גישה שמתעלת את סגולות המים לחיזוק ושיפור הבטחון במים, Bad Ragaz שהיא גישה שמשתמשת בהתנגדות לתנועה בתוך המים ו – Watso שהיא טכניקה להרגעה ושיפור טווחי תנועה. במסגרת טיפולים אלו מתבצעת הליכה במים בכיוונים שונים והחלפות כיוון, עמידה ושמירה על שיווי משקל תוך כדי הנעת גו או ידיים או יצירת מערבולתיות במים, תרגילי חיזוק בעזרת מצופים שונים ותרגילים פונקציונאלים שונים בהתאם לצרכי המטופל.

בשתי שיטות הטיפול – הידרותרפיה ופיזיותרפיה, הערכה מתמדת שמתמקדת במטרות המטופל ובמשימותיו הפונקציונאליות, חיונית לצורך שימור היכולת התפקודית האופטימלית של המטופל וכן שילוב עם תחומי טיפול שונים הכרחי להבטחת שלום המטופל בכל היבט בחיי היומיום שלו.