073-7579019
 |  כניסה ללקוחות  |  EN

האם מנוחה עוזרת בהפחתת כאבי ברכיים?

  • בית
  • האם מנוחה עוזרת בהפחתת כאבי ברכיים?

אחד מכל שישה ישראלים סובל מכאבי ברכיים, אך רק 66% מהסובלים מטפלים בבעיה. לברך שלנו מבנה גרמי בלתי יציב הנושא עומסים גדולים מאוד.

המבנה הגרמי של מפרק הברך כולל שתי עצמות ארוכות (ירך ושוק) המונחות זו על גבי זו ואת עצם הפיקה, עצם ססמואידית משולשת ועבה שחודה פונה כלפי מטה. מבנה זה אינו מקנה למפרק יציבות ולכן ישנה מערכת המורכבת משרירים ורצועות האחראית על יציבות מפרק הברך.

האם מנוחה עוזרת לכאבי ברכיים

מפרק הברך מיוצב ע”י ארבע רצועות: שתי רצועות צידיות ושתי רצועות צולבות – קדמית (ACL) ואחורית (PCL). חלל מפרק הברך מוגדר בהיקפו ע”י קפסולה (מעטפת הברך).

המשטח הפנימי של החלל המפרקי מרופד ע”י הסינוביה (קרום דק) העוטף את המפרק מבפנים ותפקידו לייצר נוזל תוך מפרקי, נוזל סינוביאלי, המזין את המשטחים הסחוסיים ומהווה להם חומר סיכה.

השרירים המקיפים את מפרק הברך מספקים תמיכה נוספת למפרק ותורמים רבות לייצובו:

  • שריר הארבע-ראשי (Quadriceps): נמצא בחלקו הקדמי של הירך, מחובר לעצם הפיקה ותפקידו הוא פשיטת מפרק הברך.
  • שריר מיתר הברך (hamstring): נמצא בחלקו האחורי של הירך ותפקידו הוא כיפוף מפרק הברך
  • שריר הסובך השלש ראשי (triceps surae): כולל את שריר התאומים ושריר הסוליה, נמצא בחלקו האחורי של השוק ותפקידו הוא כיפוף הברך.
  • שריר בית הברך (popliteus): נמצא בחלקו האחורי של מפרק הברך, בעל תפקיד מרכזי בפתיחת מנגנון הנעילה של הברך, אחראי על פתיחת הנעילה של הברך בעת ביצוע רוטציה לטראלית של הירך על השוק בשרשרת קינטית סגורה.

בעיות ברכיים מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:

  • פציעות חבלתיות. למשל: קרע במיניסקוס, קרע ברצועות, שברים.
  • מחלות ניווניות, פגיעות מצטברות במרכבי מפרק הברך כתוצאה מהליכים ניוונים, ריאומטיים ודלקתיים. למשל: פגיעות במשטחי הסחוס הפרקיים.
  • בעיות מבנה והתפתחות, פתולוגיות במפרק הברך שנגרמות עקב סטיות מבנה אנטומי וציר של מפרק הברך. למשל: סטייה זוויתית, סטייה סביב ציר האורך, עמדה לא תקינה של עצם הפיקה במישור אופקי או אנכי, רפיון או אי איזון של מייצבי הברך.

כדי למנוע או לטפל בבעיות אלו, מומלץ מאוד לחזק את השרירים העוטפים את המפרק, כך מופחת הלחץ המופעל על המפרק ונינתן לשפר את המערכת הפרופריוצפטית (תחושה עמוקה), המאפשרת שליטה טובה יותר במפרק.

פעילות גופנית המביאה לירידה במשקל, בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר, משפרת באופן משמעותי את התפקוד ומפחיתה כאבי ברכיים. יחד עם זאת, פעילות אינטנסיבית לא מותאמת ומאומצת של המפרק עלולה לפגוע ברקמות העדינות המקיפות אותו ולגרום לחוסר יציבות המשפיעה על המבנה הכללי את הגוף.

כיצד ניתן לדעת מהו המינון הנכון לפעילות הגופנית, ומהם סוגי הפעילות המומלצים לצורך חיזוק נכון תוך שמירה על מפרק הברך?

כיום, קיימת מודעות גבוהה לגבי חשיבות הפעילות הגופנית, שהפכה לאחד מהמאפיינים של סגנון חיים בריא.

מחקרים רבים מראים כי באמצעות פעילות גופנית מבוקרת ניתן למנוע מחלות ולשפר את מצב הרוח. מינון הפעילות הגופנית ובחירת סוג הפעילות הינם פרמטרים חשובים המשפיעים על השלכות הפעילות על הגוף. פעילות ספורטיבית אינטנסיבית הדורשת הפעלת עומסים כבדים על מפרק הברך (כמו למשל ריצה, כדורגל, סקי) במידה לא מבוקרת עלולה לגרום נזק למפרק.

בריצה, סופג הגוף זעזוע הגדול פי ארבעה ממשקלו, בהליכה – פי 1.5 בלבד ובשחייה – אין זעזועים כלל. נטרול כוח הכבידה במים מאפשר שמירה מפני עומסים. ככל שהגוף מכוסה יותר במים, כך רכיב המשקל קטן יותר והעומס על המפרק פוחת.

בזמן פציעה או הופעת כאבי ברכיים, מומלץ להמשיך לקיים אורח חיים פעיל (עד כמה שניתן) ולהימנע ממנוחה ממושכת.

אצל ספורטאים רבים כאשר יש צורך בהפחתת העומס על המפרק, נעשה זאת ע”י העברת נפח האימון לענפי ספורט אחרים (למשל: שחייה, רכיבת אופניים, התעמלות מים). פעילויות אלו כרוכות בטווח תנועה מלא של המפרק ופחות בעומס אנכי מוגבר על המפרק.

סוגי הפעילות הגופנית הטובים ביותר לסובלים מכאבי ברכיים:

  • תרגילי חיזוק שרירים >> ומתח השרירים, את הסיבולת והכוח.
  • תרגילי גמישות התורמים לשמירה על תנועתיות המפרקים.
  • תרגילים אירוביים המשפרים פעילות לב-ריאה ושומרים על משקל גוף תקין.

השחייה, כענף ספורט שיקומי, מאפשרת לעבוד באופן סינרגטי על השרירים המקיפים את הברך. שחייה הידרותרפית – WEST – מותאמת לנתוניו הטבעיים של המטופל (ציפה, גמישות, כוח שרירי נוכחי), ומאפשרת הגנה על הברך החלשה, מניעת נשיאת משקל עליה ובו בזמן עבודה על חיזוק והגדלת טווחי תנועה. בכך מסירים את החשש מפני גרימת נזק נוסף וחוזרים לביטחון וחופש בפעילויות היומיום.

לסיכום, בניגוד לטעות הנפוצה בנושא בעיות ברכיים וניוון של הסחוס כי פעילות גופנית הכוללת הליכה, שחייה וכדומה מאיצה שחיקת סחוס, ההפך הוא הנכון! התהליך הוא למעשה ניווני ולא תהליך של שחיקה. לכן דווקא מחסור בפעילות גופנית הוא אחד הגורמים להאצת ניוון.

הידרותרפיה מפחיתה עומס על המפרק, ובו זמנית גורמת לפעילות במפרך היוצרת זרימה של הנוזל הסינוביאלי המזין את הסחוס ופולט את הפסולת החוצה. לסחוס אין אספקת דם משל עצמו ולכן שחייה או הליכה במים הן פעילויות חשובות ביותר בתהליך השיקומי, והן כ”אויר לנשימה” התורם להזנתו של הסחוס.