חולמים להיות גל פרידמן או מייקל פלפס? דוחפים את הילד להיות אלוף? מהו המחיר שצריך לשלם עד שמגיעים לתהילה??
לא כל אחד יכול להיות אלוף עולם, אלוף הארץ ואולי אפילו לא אלוף הכיתה. הרבה פרמטרים צריכים להתקיים על מנת להיות אלוף עולם – גנטיקה טובה, יכולת פיזיולוגית, כישרון להצליח וכישרון להתאמן – ואיך האחוזים מתחלקים בין כל הפרמטרים קשה לדעת.
החיים של אלוף ספורטאי הם קשים מאוד, אני לא הייתי אלוף וגם לא קרוב לזה והתאמנתי 16 פעמים בשבוע (10 אימוני שחייה, 3 פעמים חדר כושר ו-3 אימוני ריצה), 26 שעות אימון בשבוע נטו, כמעט 40 שעות ברוטו (מרגע שיצאת מהבית לאימון ועד שחזרת), בקיצור משרה מלאה. גל פרידמן לדוגמא, אדם סוליסט, תחרותי מ-א-ד, דבק במטרה, מקצוען, חותר קדימה ולא רואה אף אחד ממטר, היה צריך לקחת פסק זמן ממשפחה ופרנסה, לעבוד עם מאמן קשה ולשים את האגו בצד, על מנת לחזור עם תואר אלוף עולם לישראל.
מאוד לא קל להגיע לטופ, לשיא, לגג העולם, וגם אז בתור אלוף יש לא מעט דאגות, קנאה וחוסר פרגון מצד אנשים מסוימים, שמירה על התואר ומחשבות של "מה הלאה?".
כהורה לשני ילדים אני יודע, הצלחתם חשובה לנו! ודווקא אם אתם ספורטאים או הייתם אלופים בעצמכם אז הדילמה קשה אף יותר. האם זה בסדר לעשות תחרות ריצה עם הילד ולתת לו לנצח? האם זה בסדר לנצח אותו? האם ילד הישגי, תחרותי, שרוצה לנצח, ידע להתמודד גם עם מצבים בהם הוא לא במקום הראשון? בחיים התחרות קיימת כל הזמן, בכל גיל, בכל התחומים (לא רק בספורט) וכולם רוצים להצליח. מכירים מישהו שרוצה להיות אחרון? בדיוק בגלל זה חיזוק מצד ההורים מאד חשוב לילד. כמישהו שהיה אחרון (!!) שילמתי הרבה כסף על טיפול פסיכולוגי עד שהצלחתי לדבר על גיל 10+ (לפני שהתחלתי לשחות).
יש ילדים שנולדים תחרותיים, ובנוסף עוד מקבלים דחיפה לספורט מההורים. בעולם המים מיד מזהים אותם – ילדים "פצצות אנרגיה" שזזים מהר במים, שוחים, קופצים ורוצים עוד ועוד! המטרה שלנו זה לקחת את כל האנרגיה הזאת ולתעל אותה לטובת סגנון וטכניקת שחייה נכונים, ועד גיל 10 אנחנו עובדים המון עם משחקי קואורדינציה. הבנת התנועה היא בסיס חשוב מאד לשחייה נכונה, (בדיוק כמו בבנייה, אם אין יסודות טובים הבניין יתמוטט), לכן חשוב לעבוד נכון עם ילדים על מנת ליצור את האהבה לשחייה ואת הרצון להמשיך ולהתמיד.
בעולם המים אנו מעודדים את הילדים למצוינות אך לא בהכרח לתחרותיות. ילד יקבל מילה טובה אם הוא עשה תנועה נכונה, אפילו אם הגיע אחרון. וילד שהשיג ילד אחר יקבל מילה טובה שחה נכון. תנועה נכונה, גם אם איטית יותר, יכולה לחזק את השרירים בקצב כמעט כפול ממה שהיה קורה אם הילד חדור מוטיבציה לנצח היה "מרביץ" למים ומגיע ראשון לצד השני של הבריכה בתנועות לא נכונות. לילדים התחרותיים לא קל לדייק בתנועה, במקום לשחות לאט הם שועטים קדימה עם המון אנרגיה…. בעולם המים מלמדים אותם להאט ולשים לב לתנועה, והריכוז הזה לצורך תנועה מדויקת במים, מסייע בין היתר לפתח יכולת קשב וריכוז גם מחוץ למים.
הטיפים שלנו אליכם ההורים
- לקחת את הילדים לחוגים ולתת להם ליהנות ממה שהם עושים.
- לפרגן להם על הצלחה, לדוגמא "שחית נהדר בשיעור, הסתכלתי עליך, ראיתי שחיכית 3 שניות בחץ והמדריך אמר ששחית יפה…".
- תמיד להזכיר להם שהחשוב מכל זה התנועה ולא המהירות.
- חשוב לקחת אותם לחוג נוסף (אם הדבר מתאפשר כלכלית) על מנת לפתח עוד יכולות קואורדינטיביות.
- בכל מקרה, אף פעם לא להכריח או לקחת אותם לחוג בתור עונש כי לא התנהגו יפה, הילד יהיה מתוסכל, לא יאהב את הספורט ובסופו של דבר לא ימצא דרך חיובית להוציא את האנרגיה.
- ואחרון חביב – תמיד להיות שם בשבילם!
כשהילד מגיע לגיל 10-12 עם בסיס נכון ורעב לעוד ניתן לעלות איתו, אם הוא רוצה, לשלב הבא, לספורט תחרותי ואולי אפילו מקצועני. תנו לילדים להחליט איך הם רוצים להתקדם, ואם כבר החלטתם לכוון אותם לספורט תחרותי אז תתייעצו עם המאמן ואולי אפילו תנו לו לעשות את העבודה. בכל מקרה במהלך השנים, הילד שהתמיד בשחייה קיבל הרבה כלים טובים להתמודדות בחיים – התמדה, דבקות במשימה, לשאוף קדימה אבל במידה וכמובן אהבה לספורט.
ספורט תחרותי הוא תובעני וקשה אך יש בו המון יתרונות. צוות עולם המים מורכב בעיקר משחיינים תחרותיים כי לפי דעתי הם אנשים יותר איכותיים מרוב המדריכים שאינם שחיינים (תמיד כמובן יש יוצאים מן הכלל), יש בהם משהו מיוחד, לא כל ילד יכול לקום ב-5 בבוקר 4 פעמים בשבוע, למרות מיליון כישלונות, להתמיד וגם להצליח, לא לישון ממתח לפני תחרויות, להפסיד לימודים ולהשלים על חשבון הזמן שאין לך, וכמדריך להיות מסוגל לעבוד המון שעות עם ילדים וליהנות מכל רגע. הספורט התחרותי נותן לך כלים להתמודד עם החיים טוב יותר, אך הוא לא מתאים לכולם.
