זהו !! זה קרה… סיימתי את הטריאתלון הראשון שלי !!
לאחר 3 חודשים של עבודת סגנון קשה ולא מעט עבודת נפח זה קרה..
זה לא היה ברור, כי בדרך גיליתי שיש לי רגישות גבוה מאוד לגלים בים פתוח ושמהר מאוד ההרגשה של בחילות משתלטת על כל יכולת השחייה שלי,
אבל זה בא כמו בהזמנה. בשבת האחרונה לאחר לילה שלם מחובר לדיווחים של המצוף בחדרה (לבדוק שהים שטוח) הגעתי לקו הזינוק בים כמו שלולית שמן.
ההתרגשות היית בשיאה עד שהזינוק הגיע, יחד עם כל השחינים מכל הכיוונים… מכה משמאל.. מימין.. המשקפת נופלת.. רגל מפה רגל משם לא חשבתי שזו מציאות של זינוק במים פתוחים!
לאחר כמה דקות, עצמתי עיניים ונזכרתי באורי על שפת הבריכה. נזכרתי בשיעור בדיוק האחרון לפני התחרות, שיעור בו תרגלנו מצבים כאלו שמושכים ומטביעים אותך
ואורי תמיד אומר- לחייך, להמשיך לחייך ולשחות רגוע וארוך. אז כך עשיתי!
בכל תנועה היה לי בראש את אורי.. מאיר ארוך יותר.. המרפק.. הליטוף של האצבע על האמה… הזווית כניסה של היד במים.
פשוט מדהים איך באמצע הבלגן הזה פתאום מצאתי לי את השקט שלי ופשוט שחיתי, חייכתי ונהנתי מכל תנועה.
יצאתי מהמים במקום 52 מתוך 94 משתתפים אבל בעיקר יצאתי עם חיוך ודופק רגוע מה שאפשר לי להגיע לשלבים הבאים רענן לגמרי.
מאיר.
[widgetkit id=3509]
