west logo heb white
תפריט
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
דברו איתנו

בלוג עולם המים

חוויות מטריאתלון גן שמואל / איתי מתתיהו

 

אל טריאתלון גן שמואל הגעתי לאחר שנה שלא התחריתי בטריאתלון, למעט קיסריה שהיתה שבועיים קודם ספרינט. זה היה בעקבות כאבים ברגל שנמשכו כארבעה חודשים. בקיסריה, השחייה והרכיבה הלכו טוב ובריצה התפרקתי. זה היה אחד הלקחים לתחרות.

בוקר התחרות – הגעה לשטח ההחלפה, התמקמות ליד ערן שומרון, סידור האופניים, טפטוף קל (טפטוף המרמז על הבאות) החבאת כל הציוד שעלול להינזק בתוך שקיות ניילון בתיק ויורדים לחימום בים.

כשראיתי את הגלים, חשבתי שיבטלו את השחייה. אבל אז הבנתי ש"הלך עלי". החלק היחידי שכרגע חזק אצלי – מבוטל. מה נשאר לי לעשות ?? למזלי, שמעתי את הכרוז מודיע שהשחייה לא מבוטלת. יופי!!!! אז למה אף אחד לא ניכנס לחימום בים ?!

עשרים דקות לזינוק והים – ריק! אף אחד לא ניכנס למים. כמה דקות אחר כך מתחרים בודדים נכנסים לים לחימום.

זינוק הילדים אמור להתחיל ואין אישור משטרה. מה אישור משטרה? ראיתם את הים? ילדים בני 8-9 יכנסו לים? זה מסוכן. בתור הורה צעיר, אני צריך לקחת אחריות ולעצור את המחדל הזה.

"סכנה!!!"

אין סיכוי שהבת שלי תכנס לים בכזה ים סוער (גם לא כשהיא תגיע לגיל 30). כל הכבוד למארגנים ולהורים שלא ויתרו – הציבו שומרים, מצילים , קרבו את המצוף ל 30 מטר ו.. זינוק הילדים יוצא לדרך.

נכנסתי לים. חימום.

יש גלים גבוהים. גבוהים מאוד. אני עובר אותם חוזר לחוף , תופס גל גדול עד לחוף.

איזה כיף! הלוואי ויהיה לי ככה בתחרות , אתפוס גל עד לחוף.

יוצא החוצה מהמים. עוד קצת מתיחות, חימום כתפיים.

שואל את איתי הירש וערן "מה המסלול?" מבין בדיוק מה יש לעשות, מרגיש מוכן לזינוק.

ככל שהגלים גבוהים יותר והשהות בים תהיה יותר זמן, יהיה לי יתרון. השחייה זה הצד החזק שלי עכשיו .

פתאום הרגשה מוזרה אופפת אותי. החליפה מגרדת. מוזר, זאת לא פעם ראשונה שאני לובש אותה.

מה מוזר לי? מוריד חלק עליון ומגלה לתדהמתי, שכשתפסתי את הגל, נכנסה לי לחליפה כמות חול אדירה. זה היה ברדודים והגל העלה כמות חול אדירה שנכנסה לי לחליפה.

כל החליפה חול מבפנים! ארגז חול שלם. אי אפשר יהיה לרכב ככה! שלא לדבר על ריצה ….

מה עושים?

דקות ספורות לזינוק. נכנסתי למים, הורדתי את החליפה ונשטפתי כולי. עכשיו אני מוכן לזינוק.

עומד על קו הזינוק ו… Go! נכנס למים, עוקף את הגלים הראשונים ומתקדם. עולה לנשום ו-בום! מכה בראש ויורד חזרה למים.  טוב, זה רגיל – טריאתלון. שוב עולה, בעיטה במשקפת.

ממשיך רגיל (כמה פעמים אני בעטתי בטעות באנשים. קורה).

שוחה הקפה ראשונה, מרגיש טוב. ממשיך להקפה שנייה, אני כבר מכיר את המסלול. ממוקם טוב ב 10-15 הראשונים. שוחה מזרחה לצאת מהמים, שבע וחצי שמונה בבוקר – השמש בדיוק בעיניים. לא רואה כלום. לא מזהה את המצוף.

השחיינים הטובים לפנים. הפחות טובים מאחור. לא אמתין לאלה שמאחורי, לא רואה את אלה שלפני. ממשיך לשחות.

ושוחה. מחפש את המצוף שקודם ראיתי. אני עולה לראות את המצוף וגל עולה איתי. שוב עולה, שוב גל עולה איתי, עדיין לא רואה את המצוף.

בווווווום.

נתקעתי במצוף. כמה מעליב. מה הסיכוי שאתקע במצוף שלא ראיתי קודם לכן וחיפשתי אותו?! מזל שלא ברחתי צפונה או דרומה, אז הייתי  או מבזבז זמן יקר על שחיה מיותרת במקרה הטוב, או נפסל במקרה הרע.

יוצא מהמים ליד זוהר ג'חנון (כבוד!). זה הרגע האחרון שראיתי אותו בתחרות.

עולה על האופניים ורוכב. תענוג.

אחרי שני קילומטר עושה בדיקת מצב. מהירות , קצב , דופק , תחושה.

מהירות – 40-44 (מהיר לי מדי).

קידנס – 95-100 תקין.

דופק – גבוה, לא מידי.

תחושה – קל (בגבולות הציפיות מהתחרות).

ממשיך עוד קילומטר שניים שלושה, המצב לא משתנה. אני מאושר. ממש השתפרתי, אני טוב! ממשיך ככה.

אני לפני הסיבוב, עדיין קל. סיבוב ו… רוחות פנים אדירות. הקצב שונה, הוא לא 40-44 בקלות, אני רוכב 28-30 בקושי רב. מתקדם ואומר לעצמי, אוי, איך לא הבנתי את זה בהלוך, הכתובת הייתה על הקיר. מתקדם לאיטי (ממש איטי ), מתנחם בזה שלכולם יש את אותם התנאים.

ואז,עליה קלה. אבל למה בתחילתה שבר ענן? איירובר, מה זה? איזה פחד… יש רק מטרה אחת – לא ליפול. לא מהירות, לא קצב, כלום. לשרוד!!!

גשם מבול אדיר, אני לא רואה כלום. המשקפים עברו לאחור, לפאוץ' של החליפה. הם לא ממש יעילים בגשם הזה.

דקות ספורות והוא עובר (הגשם פסק).

הרוחות לא.

המהירות משתפרת לאט לאט, הרכיבה נגמרת. איזה כיף! שטח החלפה ויציאה זריזה לריצה.

הגדרתי לעצמי לפני התחרות מניסיון קיסריה (לפני שבועיים ) שהפעם אני לא מתפרק בריצה. פותח על קצב 5 גג למשך שני ק"מ, מקסימום יעלה לי בדקה, רק לא להתפרק.

ק"מ ראשון 4:30 , היה לי ממש נוח, קל לי. נמשיך ככה? כן, בקרת ריצה עוד ק"מ לרות איך הולך לי. מחפש את המשקפים בכיס האחורי.

אין. אין!

אולי הם על האופניים?

ממשיך, זה לא אמור להעסיק אותי, אני רץ קדימה. מקצוענות המחשבה על משקפים לא תעסיק אותי. זה גם לא רכיבה, אין צורך במשקפים.

אבל איפה הם?

ק"מ שני עד שישי, אני בעננים, לא קשה והקצב לא יורד אפילו מתגבר.

ק"מ שישי הגיע קיר! איך קיר? אני לא במרתון, יש עוד 3-4 ק"מ, למה? איפה הקלות שהיתה?

השמש יצאה. איפה היא הייתה שהיה צריך אותה ברכיבה?! איפה הגשם שצריך אותו בריצה שכל כך חם?

ואז הגיע ההשפלה. עוקפים אותי, בסדר. חלק מהעניין שאני לא בכושר ריצה.

אני בודק מי עוקף, רשום על הרגל. בהתחלה S (ספרינט ) טוב הם נוער, מסלול קצר, זה הגיוני .

אחר כך מעט O (Olympic) טוב היה צפוי, ריצה החלק החלש, הם רצים מהר. הקצב יורד אני על קצב 5, הפוך מהתכנון.

ההשפלה גדלה עוקפים אותי, אבל מי?

Olimpic 40 +

איך? יש 20 דקות הפרש בזינוקים? הייאוש גובר והקצב יורד.

שתי דקות על קצב חמש, ורק אז חוזר ל 4:45, רחוק מהתכנון אבל תקין.

300 מטר מהסיום, אני מחשב בראש מי עקף אותי?

אחד עקף אותי ברכיבה.

אחד יצא קודם מהמים.

אני שלישי, יש פודיום.

ישששש.

ואז הוא הגיע, 250 מטר מהסיום O32 – איך הוא מעז לעקוף 250 מטר לסיום? הוא רץ כמו איילה, אני לא חושב אפילו להגביר, פוחד לא לסיים!!!!

זהו, נגמרה התחרות. איזה כיף. קצת נח.

שחרור? מתיחות? למי יש כוח.

מחשב שוב את התוצאה בראש. רביעי בקטגוריה, עייף אך מרוצה.

בודק את לוח התוצאות: מקום שלישי. כנראה שאחד פרש או שלא חישבתי נכון את מי שעקף אותי.

איזה כיף, קדימה פודיום.

נשארים לטקס.

מה מקום שלישי? איזו אכזבה , הבחור עקף אותי 250 מטר לסיום.

בודק שוב זמנים , הוא עקף אותי ב 12 שניות. 12 שניות על משך של 2:26 ואני וויתרתי לו?

לא הגברתי? בזיון. לפני רגע הייתי מאושר שסיימתי. עכשיו, מאוכזב שלא הגעתי שני.

איזה הבדל, מה לוח תוצאות קטן עושה לך ברגע..

אני מאוכזב מפודיום? איך זה ייתכן? פודיום!!! כבוד.

המשקפים!!! ההם שהנחתי בכיס האחורי ברכיבה, אלה שלא מצאתי בריצה. פונה לניר צלח (רץ איתנו עם זהבה , אמא שלו משהו באיגוד), פונה ליובל חץ (דובר האיגוד, רצתי אתו כמה פעמים , הוא מכיר אותי ). פונה לשופטים, לכרוז…

אף אחד לא מצא. ממתין לטקס.

מחפש בשטח החלפה, כלום. יוצא החוצה- כלום.

מגיע הטקס עצמו, קוראים בשמי. מתרגש ועולה לקחת את המדליה. יובל חץ בציניות צועק " מה עם משקפי השמש ? יותר חשוב מהפודיום". הכרוז נזכר שאני הוא זה שהציק לו כל חמש דקות "ראיתם משקפים ?" וכשאני על הפודיום הוא שואל: "אם משהוא מצא משקפיים, יש להביא למארגנים".

סיכום:

אני מרוצה עד הגג מהתוצאה, למרות ש12 שניות הפרידו בני לבין מקום שני בקטגוריה. כנראה שההפרש של זינוק ה 40 +, לא היה 20 דקות אחרינו אלא רק כמה דקות, מה שמסביר את כמות האנשים הנכבדה שעקפה אותי. איזה מזל שלא עשיתי "איש הברזל" , מה הייתי כותב אז? ספרינט ואולימפי מספקים מספיק חוויות.

כמובן שערן, אלון ועוד עשו גם את אותה תחרות, אותו מקצה וכו'. חוויותיהם יהיו מעט שונות, אך אלו היו תחושותיי. לא חושב שהגזמתי. נהניתי!

תודה למידד על העידוד, כפרה עליו.

 

נ.ב

התחרות היתה הרבה יותר יקרה מאילת: 160 שח הרשמה + 480 ש"ח משקפים. כפרות

 

איתי

מוכנים לקפוץ למים?

07.08.22

לקוחות יקרים

ביום ראשון תשעה באב כל המרכזים של עולם המים פתוחים כרגיל למעט סניף קריית אונו – עירונית שיהיה סגור.

הסניף בבית נועם בקריית אונו בריכה טיפולית
פתוח כרגיל.