סיכום ישראמן 2013 ומעכשיו יקרא ישראקינדר
עברו שבועיים וחצי מאז "ישראמן" ואני כבר יורד מדרגות מבלי להיאחז במעקה.
אפתח בהצהרה – ישראמן 2014 אני כבר נרשם. כמעט שנה עד לתחרות ואין לי ספק שאהיה שם. זאת כבר לא תחרות, זה פשוט "מפגש אדם – טבע" או אולי מפגע טבע – בכל שנה אנחנו לומדים שלטבע יש עוד הרבה הפתעות עבורנו, בכל שנה אנחנו בטוחים שמעולם לא חווינו "כזה קושי" והנה מגיעה התחרות האחרונה ומציבה רף חדש לסיבולת שלנו.
לא אשכח לעולם את המפגש עם הרוח בצומת סיירים בעת שאני מסתובב ונשארים רק עוד 36 ק"מ לסיום הרכיבה.
השנה הגעתי דרך כביש 12 – יצאנו ביום רביעי בערב לכיוון אילת והחלטתי לנהוג דרך כביש 12 ולהזכר בכביש ובעליות הידועות שלו. לפחות 10 פעמים רכבתי בכביש הזה – ועדין אני יודע שהכביש הזה גדול עלי שבעה מונים.
בצומת סיירים התחלתי לספור עליות – הרי בעוד 30 שעות אהיה כאן על אופניים אז למה לא לעשות סיור מקדים רכוב?
13 עליות ספרתי עד לנטפים וכאמור זה רק מסיירים לנטפים ויש עוד 56 קמ מאילת ועד סיירים הכוללים עליות רבות כלומר הרבה מאוד טיפוס. אני פותח את החלון ומבין שפשוט קפוא כאן ואני מחליט שאתלבש ב 4 שכבות בדיוק כמו לפני שנה. אז התלבשתי כראוי….. אבל בבוקר הפתעה… (1) היה ממש חם, הפתעה (2) גדולה יותר ואכזרית פגשתי בסיירים.
מותש – מחכה כבר לפגוש את הבן שלי בשער הסיום – קרב מוחות קבוע שנמשך 4 שעות – לפרוש, לא לפרוש לפרוש, לא לפרוש – מחשבות רעות פועלות בראש ומבקשות לפרוש ולהפסיק את הסבל הזה – ומחשבות טובות מגיעות ומנצחות. אני מסיים אחרי 7 שעות את המסע הזה ומקבל את החלק הגדול מכל – חיבוק מכל החברים שחיכו לי על קו הסיום ויותר מכל את החיבוק של נדב האלוף שבא ללוות אותי השנה באילת.
ישראקינדר 2014 – אני כבר מחכה להפתעה הבאה.
אני מותששששששש – ישראקינדר 2013
