ואיך מצאנו את עצמנו באתר הרשמי של "אולטרא מרתון סובב עמק"???

"אין דברים כאלה" 

לפני חודשיים הסתיים המירוץ-(12.10.12) הרגשתי שחשוב לי לכתוב על חלק מ"הדרך"

בסיום השיחה אשתי שואלת אותי "אתה באמת מפחד?" ואני עונה שכן – אבל ממש – שנה שעברה סבלתי ואני ממש מפחד. "הבטן מתהפכת" אני עונה.

תזכורת: ביום שישי 11.11.11 השתתפתי לראשונה במרחק האולטרא- סיימתי בין האחרונים מבואס וריק פיזית ונפשית – עם זאת נשבעתי לחזור לכאן ולנקום במקום 🙂

למחרת כתבתי את התחושות, כדי שלא אשכח מה היה שם >> גם את הטוב וגם את הקשה – בסיכום הכתיבה הרגשתי צורך לקרוא לפוסט הזה – "הנקמה בתנור".

לי יש "פתיל קצר" – חסר סבלנות לפעמים- וכך קפצתי על ההזדמנות לצאת לתחרות אחרת  כ 3 שבועות בלבד אחרי האולטרא. הרגשתי ששם "אנקום" ואוכל להחליף את טעם ההחמצה מהאולטרה הראשון בטעם נעים יותר.

בחודש דצמבר 2011 – קצת פחות מחודש, השתתפתי בחצי מרתון בית שאן שהיה מרוץ מדהים מבחינתי. בעזרתו של ערן שומרון שברתי 4 שיאים אישיים בתוך תחרות אחת.

עברו להם בנחת חודשים רבים… ינואר – פברואר מרץ אפריל מאי ובאמצע יוני…הפתעה.

אין לי מושג למה ואיך? אבל לפתע פרל, אדם וגיא סגל הצליחו וריכזו סביבם מספר מכובד של משוגעים לריצות ארוכות – בשיחות שלנו בעיקר על "אוכל" עלה הרעיון לרוץ בקיץ את המקצה 62 ק"מ, אבל החברים של סגל הם אנשים צנועים וכך נולד הקוד שלנו 32" ק"מ. נרשמנו והתחלתי להתאמן.

בחודשים יוני – יולי – אוגוסט – ספטמבר – התמקדנו באימוני ריצה מכל הסוגים – נפח, מהירויות , עליות , ירידות  ריצות משולבות ובסוף כל ריצה ארוכה התיישבנו לשתות את הבירה החגיגית שלנו ולקנח בארוחת בוקר.

שלבי ההכנה הסתיימו ויום התחרות כבר בפתח. אבנר ואלוני הבטיחו ללוות אותנו את כל הדרך רכובים על אופניים, וכך היה בשעה 4 בבוקר יצאנו לדרך לשני סיבובים של 32 ק"מ בשטח.

איציק, מתן ואורן לא הכירו את המרחק הזה וזה היה יתרונם. פרל הכיר, אבל פרל חזק ואילו אני הכרתי אבל חששתי, הרי כתבתי שפחדתי… אני יכול בקלות להגיד שממש לא דגדג לי להשלים שתי הקפות. מבחינתי, לסיים 45 ק"מ בשטח יהיה הישג יפה ומרשים.

לאחר 3 שעות סיימנו את ההקפה הראשונה מלאים באנרגיה וחכינו לעוד 5 חברים שהוזנקו בשעה 7.

משתתפי המירוץ

Guy ,Arik , Eyal , Oren , Matan , Itai , Isaac , Aviv , Yossi ,

 כל התמונות צולמו על ידי אבנר מימון וגיל אלוני

יחד איתם הגיע גם גיל אלוני רכוב על אופניים, על מנת לתמוך ולעזור. השמש עולה, מתחיל להיום חם והמרחק ברגליים מתחיל לתת אותותיו.

עברנו כבר 36 ק"מ והנה אני על מעבר הכביש בגו'ערה משתרך כ 500 מטר אחרי כולם – לעצמי אני מספר שנתתי להם לברוח לי על מנת שאוכל לברוח מהם ולחזור עם הישג מרשים של 45 ק"מ ריצה בשטח… אבל החברים האלו כבר מכירים את השטויות שלי ופשוט התחכמו וחיכו לי במעבר הכביש וכשהגעתי הם כבר לא נתנו לי לחזור – ברגע שחציתי את הכביש ידעתי שאין דרך חזרה והיום זה יקרה – היום אני אסיים את האולטרה השני שלי עם חיוך גדול.

נכון, "חתכתי שעתיים" בתוצאה הסופית סיימנו אחרי 6 וחצי שעות ובשנה שעברה סיימתי אחרי 8 וחצי שעות, אבל העניין הגדול הוא "הדרך".

כל מי שעוסק בתחום הסיבולת יודע, מכבד ומבין את משמעות המילה "הדרך"… שהיא שם קוד לתקופה של כמה חודשים בהם גומעים מאות קילומטרים של ריצה בשעות הכי מוזרות של היממה.

את כל הדרך עשינו יחד בכל חודשי הקיץ. את רוב האימונים עשינו יחד והפרס הגדול על המאמץ האדיר הזה היה צ'ק של מיליון דולר ביום התחרות שלנו – את הצ'ק לא לקחנו אבל תראו איזה תמונות מדהימות יש לנו מהדרך ומהסיום ולאחר כמה ימים התקבלה שיחת טלפון מהאיש החשוב ** שי חזן ** והמוציא לאור של התחרות הזו אשר הודיע לנו שהתמונה שלנו נבחרה להיות תמונת הנושא באתר הרשמי החדש של האולטרא מרתון סובב עמק .

עם הפנים קדימה… בתאריך 12.10.12 עברנו את השלב ראשון בדרך לתחרות איש הברזל בקיץ הקרוב.

סיימנו בצמרמורת אדירה ובהצלחה מדהימה ועם המון רצון להמשיך הלאה בדרך שלנו.