על אורי שמעתי לראשונה מחברה שהמליצה על טיפול בהידרותרפיה. ומאחר ולא מצאתי מזור ברפואה הקונבנציונאלית, לבלט הדיסק החדש שלי, בגילי הצעיר (32), לא מן הנמנע היה שאפנה לנסות גם טיפול מעין זה.
מלאת חששות מהמפגש עם הבריכה והמים העמוקים, הגעתי לטיפול הראשון (לא ידעתי לשחות!).
פגשתי בחור צעיר מלא רצון טוב המשרה תחושת ביטחון שאכן הוא יודע מה הוא עושה, ומה יעשה.
בנינוחות והסבלנות המתאימים לו הנחה, הסביר, תירגל ותמך, תרתי משמע, לאורך תקופה ארוכה גם כשלא תמיד היה קל.
בד בבד לטיפול ההידרוטראפי, שזר אורי שיעורי שחייה.
למיותר לציין, שהמפגשים עם המים בבריכה, היוו בפניי אתגר גדול – להתגבר על פחד! ומסתבר שפחד אופף אותנו בכל תחומי החיים, וככל שנפגוש בו ונאמץ אותו אלינו, כך העימות איתו יפחת וההתמודדות תהייה קלה יותר. כך החלטתי וכך עשיתי.
עברה לה שנה אינטנסיבית של טיפולים וההתמודדות הפיזית והפסיכולוגית עם השחייה.
זוכרת את החוויה הראשונה מאז תחילת הטיפולים. הוזמנתי למסיבת יום הולדת של חברה, לא היו הרבה מקומות ישיבה. אילוץ זה הוכיח שיכולתי לעמוד ואף לרקוד לאורך זמן, מה שלא יכולתי לעשות כשנה. לא היתה מאושרת ממני. "זה הצליח, ואני יכולה…" כך חשבתי לעצמי. זאת היתה גם שמחתו של אורי שראה את פרי עמלו, ואת שמחתי גם יחד. עבודתו זו לא תמה , אלא נמשכה ותמכה, ותומכת עד היום.
הדרך אל קבוצת המסטרס – קב' השחייה של עולם המים, היתה קצרה אך מלאה קשיים. במשך שנה התאמנתי במקביל עם אורי בשיעורים פרטיים ובבריכה נוספת על השחייה. היו רגעים קשים של התמודדות, אך היו גם רגעים מהנים.
היום אני שוחה כארבע שנים בקב' המסטרס של עולם המים. המים הפכו להיות חלק ממקום נעים וידידותי, הם מרגיעים, הם משחררים. החיבור אל המים ואל קבוצת השחייה שינה את חיי באופן אישי ,חברתי וגופני גם יחד . שילוב של פעילות גופנית וחברתית שנוצרה במהלך השנים, יצרו חברויות חדשות, ודינמיקות קבוצתיות שעשו טוב לאנשים, ולי במיוחד .
פחדיי לא נעלמו, הם שם, במקומם, אך אין לי ספק שאם את רוב זמני הפנוי הייתי מחליטה לבלות במים, אני מניחה שגם איתם יכולתי להתמודד.
