(פרק ראשון ובו יסופר על הסבלנות המשתלמת)
"דייג אוהב דגים?" שאלו הגששים וקבעו כבר לפני שנות דור את הסלוגן הנצחי. ההמשך ברור מאליו: "ודגים אוהבים מים" כך שממני, גם כמי שנולדה במזל דגים וגם כמי שגרה כל חייה לחופו של הים התיכון מצופה כמובן לבלות את רוב זמני בסביבה ימית , או לפחות בבריכה.
אלא שאני גייסתי לעזרתי את כל הסיבות (תירוצים, אמר אורי) שבעולם כדי לברוח מהמים:
קודם כל כי אחרי גיל שלושים וחמש אין לבוש אכזרי יותר לאשה מבגד הים. ידוע שטרגדיות איומות מתחוללות מאחורי פרגוד חדרי הלבשה שבהן נשים מודדות ביאוש בזה אחר זה עשרות בגדי ים תוך שהן שונאות את עצמן למוות.
שנית, אני נורא עצלנית: מסורבל וכבד להיסחב עם תיק ענק ובו חלוק-מגבת, עוד מגבת, מוצרי טואלטיקה, קפקפים, בגד ים, משקפת-מים וכובע מים ולעיתים גם סנפירים. אין פעם שאתה חוזר הביתה ולא מתברר כי שכחת פריט זה או אחר במלתחות חדרי ההלבשה…
ולבסוף והכי חשוב: מעטות הנשים היוצאות מן המים, מנערות בנון שלנטיות את רעמת ראשן וממשיכות כאילו כלום את שיגרת יומן. לי אין מזל כזה ואחרי כל טבילה במים אני חייבת למהר לספר שלי לפני שאעצר על ידי שוטר תנועה שיבקש לברר מה פתאום קיפוד נוהג ברכב. בקיצור – שיעבוד טוטלי, שלא לדבר על ההוצאה הכספית השוטפת.
נראה לי ש "I rest my case " .
לכן, כשליוויתי את אמי שניזקקה לטיפולי המים של אורי, הצטיידתי תמיד בספר קריאה והקפדתי לשבת רחוק מן המים כדי לא להתרטב באופן אקראי מאיזו טיפה נודדת.
"אולי תקפצי גם את למים?" ניסה אורי לפתות אותי מתוך הבריכה ואני סירבתי בחיוך מנומס והשתדלתי לא להרים עיני מהספר.
"אם כבר באת, לא חבל?" לא התייאש אורי פעם אחר פעם.
"עזוב, השיער" הייתי משיבה לו בהתנצלות והתבאסתי נוכח פרצופו התמה, "הוא לא יבין לעולם, הוא גבר" חשבתי לעצמי. "מה כבר אפשר לצפות מיצורים שעושים לעצמם קרחת ועוד משוכנעים שזה יפה?"
"את בכלל יודעת לשחות?" שאל אורי
"בטח, מה חשבת?" נעלבתי.
אבל אורי לא הירפה, עד שלבסוף הבאתי בגד ים וערכתי מפגן שחיה בבריכה ואז הודיע לי אורי בשקט בשקט אבל בפסקנות שאני עושה במים את כל השגיאות האפשריות!
"איזה שגיאות?" התרעמתי, אני הרי שוחה כמו ברבור – ראש גבוה גבוה מעל המים (שיער, זוכרים) – מה לא בסדר?
כן, ככה זה התחיל.
לפעמים אני חושבת שאורי פשוט דג אותי ואולי רק זרק לי חכה. מה שבטוח, הוא קוסם שכן היום, שנתיים וחצי אחרי, הפכו המים לחלק משיגרת החיים הקבועה שלי. למדתי אפילו להתגבר על חרדת הפריזורה ואל ייקל הדבר בעיניכם!
