לאחר שמרים תרגלה כמעט מדי יום, הגוף היה מוכן לדבר האמיתי – לימוד שחייה בצורה המותאמת למבנה הגוף, פציעה וכו' – שחיית WEST. מרים כבר נכנסה לבד למים על רגל אחת במדרגות וישר התחלנו בעיגולים בידיים בצורה איטית ועמוקה עם סנפיר אחד. תנועת הסנפיר יוצרת טווח תנועה מדהים לאגן – הסנפיר מגלגל את הרגל השנייה ויוצר סוג של תנועתיות נגררת לרגל, והכוונה היא תנועה ברגליים ללא מניפולציה.
באותו הזמן, עשינו גם עיגולים בידיים בצורה איטית, עמוק במים, על מנת לא ליצור לחץ בכתף והגדלת טווח התנועה אבל בגבול האפשרי. בשלב זה, מרים רוצה למתוח יותר עוד ועוד… זה הזמן שצריך לעצור אותה, ללמוד להקשיב לגוף ולמתוח כל הזמן ללא כאב. התרגיל השני ודומה מאוד, הוא אותו תרגיל, רק עם שנורקל, אשר בעזרתו אפשר לנשום מתחת למים ואין צורך לעצור את רצף התרגיל.
לקראת סיום, עברנו לשחייה של ממש. אומנם עם סנפיר 1, יד אחת ושנורקל "1", אבל ממש שחייה. היד החזקה עובדת בטווח מקסמילי, אך בעת הכנסת היד למים, היא נמצאת ברפיון, על מנת להרפות את הצוואר והכתף ודרך זה גם לשחרר מתח.
בסיום, שחינו ללא שנורקל ועם נשימה, הפעם במקום טיפול פאסיבי, מרים עשתה מספר מתיחות לרגליים וליד הכואבת.
לימוד שחיית חתירה בהתאמה, עשה את ההבדל וכבר ניתן היה לעבוד על הטווח האירובי הנמוך. בנוסף לחיזוק השרירים, התרגול משפיע גם על המוח והריכוז. כשאנו עושים עבודה אירובית, כל הגוף מתחיל לפעול, אנחנו חושבים נכון, מתחילים ליצור, מתאמנים נכון יותר.
