San Francisco here I come…..
מאמנים מהטובים בעולם , הרצאות ווסט, שחייה במים של 12 מעלות בלי חליפה, פגישות עם אלופי עולם ואאאאו היה מטורף וגם פגישה מרגשת עם ויטו שהחזיק בשיא העולם לפני ששחייני ישראל קפריסין שברו אותו??!!!!
איך מסכמים מרתון של שבוע בארה"ב או יותר נכון "ספרינט מרתון" , איך מגשימים פנטזיות מטורפות של חיים שלמים והכל עד הלידה הקרובה של אשתי תמי ב- 3 במאי.
אז אנסה להתחיל ביום הראשון , עוד לא הספקתי לנחות, פגשתי את לוי גרזברג, חבר טוב ואולי האדם המעניין ביותר והמדהים שפגשתי בטיול, כן אפילו יותר ממאמני נבחרות ואלופי עולם….
אחרי טיסה של מעל 20 שעות הגעתי לאחד הקלאבים המדהימים בסאן פרנסיסקו מועדון הדולפין
מועדון שחייני מים פתוחים וחותרים משנת 1800, בשעה 17:30 רוב השחיינים נכנסים למים לשחייה, הטמפ' 12 מעלות במים, אני מבין שאני הולך לשחות שם מחר לפנות בוקר, לא מאמין איך אנשים בגילאי 25 ועד 80 נכנסים כאילו כלום למים, למרות שממש קשה לי להיות יבש ולראות ים כלכך יפה בשקיעה, אמרתי לעצמי שיש לי תירוץ אני מרצה עוד מעט,לא נעים לרעוד מול העיניים של אנשים שבאים מכל האיזור לשמוע אותי.
ההרצאה היתה מטריפה, עם נוף של סירות עתיקות, תמונות של ותיקי השחיינים מסאן פרנסיסקו ואני מספר קצת על החיים שלי, על הים ועוד…… בסיום ההרצאה כל השחיינים נפגשים לבירות, איזה כיף לפתוח סוף שבוע בשחייה במים קפואים ובירות בסיום.
"הבריחה מאלקטרז"
ישנו ממש קרוב כי ב- 5:00 כבר קמים, לשחות את " הבריחה מאלקטרז" עם המאמן פדרו, אין מה לעשות חייבים להראות פאסון, שהשחיינים מישראל הם לא לפלפים, פתאום על הסירה הרגשתי קור בגוף, ששאלתי איך מתרגלים לקור אמרו לי "מתרגלים" שאלתי אם אני יכול לפחות להרטיב את הגוף לפני הקפיצה אז אמרו לי שאין זמן בגלל הזרם והסירה לא יכולה לעצור, חייבים לכוון לכיוון ספינת המלחמה על מנת הזרם החזק יביא אותנו ישר לפתח המעגן שנקראה:
Aquatic Park
שהוא אחד האיזורים המטריפים בעולם לשחייה, כמו השם שלו פארק יש מסלול שחייה של 2.5 ק"מ סגור ללא סירות, כן זה ממש גן עדן.
אז אין ברירה, אמרתי לכולם שיקפצו למים שאני מצלם, מצאתי תירוץ טוב להיות עוד כמה שניות על הסירה, קפצתי למים כאילו" גבר גבר" החלטתי שחם לי וזהו , פתאום אתה לא מרגיש את הראש ואז לא מרגיש את החזה ואז את הרגליים , אצבעות הידיים מתחילות לרועד וכבר אין תחושה אבל לפני שאתה מבין מה קורה , מתחיל זרם חזק ואתה שוכח שאתה סובל אלא עסוק במלחמה מול הזרם.
כשיוצאים מהמים חייבים סוג לשמור על פאסון ולא לרעוד רק להסביר לרגליים איך הולכים.
וששאלו אותי איך היה??? ברור שחם אש!!!!
המסע המשיך עם הרצאה ויום הולדת לאדם ענק, בן 70, לוי גרזברג, אני מאחל לכל אדם את האנרגיות שלו , סליחה חצי מהאנרגיות שלו , אנרגיות של אדם שרק בחיוך שלו הוא גורם טוב לאנשים שלא לדבר על ליאורה אשתו וכל המשפחה , פשוט אנשים מדהימים.
יש לי כמובן מלא סיפורים אבל אנסה לספר רק עוד 3 סיפורים:
אוניברסיטת סטנפורד ובריכות בכלל, מה ההבדל בין ארה"ב לארץ?
ההרגשה שהגענו לבריכה היתה דומה קצת להרגשה שהרגשתי שהגענו לבריכה באולימפיאדת אתונה ב-
2004 הכל ענק, 4 בריכות , 2 בריכות של 50 מ' בריכה עמוקה לכדורמים ובריכה לקפיצות , ילדים בני 6-8 עושים סלטות , מקבלים הערות, נבחרת הנשים של סטנפורד זה אולי אחד הדברים היפים ביותר שראיתי, איזה סגנון איזה פאשן יש למאמן וכן הוא מדהים ואוהב מאוד את העבודה שלו ורואים, אני כמובן נפגשתי איתו וגם ראיינתי אותו שכולם יוכלו גם לשמוע…( יעלה בקרוב)
אבל הדבר המדהים הוא שרוב הבריכות בקליפורניה והיינו בהמון, הן ללא קירוי, כן לכל המפנוקים שמתלוננים על הקור, הרוח, הגשם, כן אין קירוי וילדים בני 3-6 מתאמנים מקשיבים, יוצאים לקפיצות , לא ראיתי אפילו ילד אחד שאמר קר לי, ילדות בנות 8 אומנם עם חליפות אבל מתאמנות במים של 12-13 מעלות והם גם שחו בחורף ב- 10 מעלות, לא !!!הם לא שמנות נהפוכו.
הרצאת ווסט ואימון באוניברסיטת קליפורנייה עם המאמן הראשי בן לוורז
טוב ברור שהיו אנרגיות מטורפות וגם תגובות מדהימות מהאימון, מסתבר שבארה"ב מתעניינים מאוד בשיטת ווסט ורוצים ללמוד עוד ועוד, מתוך 20 איש שהיו באימון 19 אנשים שיפרו את התוצאה שלהם ב- 100 יארד, טוב נו האחת שלא שיפרה לא ממש יכולה לסיים 100 יארד 🙂
ואז אנחנו מבינים משהו די מדהים הכוח והידע המקצועי של עולם המים שנלמד ע"י ניסוי וטעייה על אלפי אנשים עובד ועובד בטירוף.
פגישה עם ויטו מנהל הקבוצה והמאמן של קבוצת נייט טריין , הקבוצה שהחזיקה את שיא העולם עד ששישה ישראלים באו ושברו את השיא.
כן כמו ישראלי מצוי לא ממש וויתרתי ויצרתי קשר עם מספר אנשים שידברו איתו ויגרמו לו להיפגש, הינה אני שוחה באיזור שהוא מתאמן, במים של "המתחרה" שלנו וויטו לא נמצא.
בסופו של דבר זה קרה השגתי את הטלפון שלו והתקשרתי עד שהוא ענה, כנראה לא היתה לא ברירה, ולמרות החששות והפרפרים בבטן היה מדהים, שמעתי על האימונים שלהם, על תנאי הקבלה לקבוצה( די מפחיד תאמת) על מי הוא ויטו שעזר לנו לשבור את השיא אבל היה ממש קשוח לאורך כל הדרך, בסופו של דבר הכרתי אותו את הקבוצה שלו וקיבלתי כמה מיילים מהקבוצה שלו שאולי יגיעו לארץ וישמחו להתאמן איתנו, אם שכחתי לציין אחת המשימות שלי בארה"ב זה להראות כמה באמת ובצורה הכי כנה אנחנו אוהבים את ארה"ב ואין קשר למה ששומעים בתקשורת ונראה לי שזה עבד, לפחות לאורך אותם 500 איש שיצא לי להכיר דרך ההרצאות והסדנאות שהעברתי.
כן לא סיפרתי את הכל אבל מי שיגיע לאימונים השבוע בטח ישמע את כל הג'וס על המקום המופלא הזה שעד היום ראיתי רק בסרטים, על המאמנים הבכירים על שיאני העולם ועל מאמן פדרו ששם הקבוצה שלו הוא עולם המים בדיוק כמונו והם אדם מקסים מצ'ילה ומאמן גדול אבל יותר מהכל הרשימו אותי וגרמו לי לחוויה שלא אשכח בחיים זה ליאורה ולוי גרזברג שחיים בלוס אלטוס (ליד פלו אלטו- עמק הסיליקון) הם מבחינתי אלופי העולם הבלתי מעורערים של הטיול.
ומתי בפעם הבאה?
במחנה אימון מטורף באווטיק פארק… פרטים בקרוב ……..
אז אם קראתם אתם מוזמנים לשאול אותי שאלות על ספינת הפיראטים, כלבי הים, על אלופי העולם השונים, שיאני שחיית "התעלה" ועוד…..
