היקום, כדור הארץ, מזרח תיכון, ישראל, גלילות, עולם המים, אשר, אסף, קבוצת נשים לייט.
אמצע יוני התחלתי… רצתי. הרמתי רגלים, שמרתי על קצב .התעייפתי, הזעתי, שאפתי, נשפתי, לקחתי אוויר ו.. המשכתי לרוץ.
הקפדתי על אורך הצעד, דופק נמוך, יציבה נכונה, נשימה עמוקה.
מדדתי מרחקים, עשיתי אינטרוולים, פארטלקים, עוד כמה דברים מוזרים ולא שכחתי להגיש דיווחים.
חודש לתחרות- התחלתי לישון, הפסקתי לצאת בלילות, לשתות, לישון בשבתות.
ביליתי בראש ציפור וגבעת המופעים יותר משביליתי עם חברים, מצאתי את עצמי עושה בשבוע שבעה אימונים, למרות שאמרו לי שהגעתי לקבוצת לייט נשים.
גריפה ימין, גריפה שמאל, גמעתי בריכה ועוד בריכה והופ שכחתי לנשום, לא נורא העיקר תנועה ארוכה, ניסיתי נשימה קדמית, בלעתי מים לריאה השמאלית.
עכשיו כל הפעולות יחד: והנה אני מנסה לצוף, לתפוס מים, לספור נשימות, לעשות כמה שפחות תנועות.
המשכתי לשחות, ועכשיו אני סרגל, עכשיו אני משוט, עכשיו אני סתם צב שמן שלא מתקדם ומקבל מכות.
חטפתי היפר וונטילציה, אז ישרתי מרפקים, החלפתי הילוכים. קלים, קשים, פלטה קטנה, פלטה גדולה. שמרתי על קדנס גבוה- למדתי מושגים חדשים.
איבדתי תחושה במקומות שלא ידעתי שקיימים. נתקעתי בעמודים , עליתי על ג`יפה, נכנסו לי קוצים, קניתי פנימיות בקצב שבו אני הולכת לשירותים.
למדתי להחליף גלגלים כלומר להיות נחמדה לגברים זרים.
כמעט פעם בשבוע הסתובבתי ברחוב החשמונאים, יצאתי משם עם שקית של משאבה, שרוכונים, גופיה, מכנס רכיבה ועוד מספר אביזרים שפשוט ממש, אבל ממש חייבים.
שמחתי, התייאשתי, צחקתי, כאבתי, התייעצתי, למדתי, התעצבנתי, הפנמתי, נהנתי.
ו…
עשיתי את טריאתלון אילת, ושבוע נשארתי עם חיוך שלא ירד לי מהפנים
תודה לאשר ואסף ולקבוצת נשים המדהימה שלי!
שנהב
אתם מוזמנים לבוא ולראות מה חדש אצלנו בקבוצת הטריאתלון סונטו עולם המים
