רואים רחוק רואים קרוב.

אני רואה את זה בעיני רוחי,

קטמרין,

אני על הקטמרין,

משפשפת עיניים,

וצובטת כל פיסה מיותרת בגופי,(לא פשוט)

אחרי 7 שנים מלידת בתי הבכורה,

אחרי 7 שנים שלא זכיתי אותי בסטאטוס לבד,

אני יוצאת לפאקינג אודיסיאה,

אני על הסיפון,

מתאמנת שעות בהגיית המילה המסובכת הזו:

פוליטלה,

לא בלחץ,

יש לי שבעה ימים בשביל זה,

המחשבה נודדת ל "בכל רגע נתון אני יכולה לטבול במים"

מה שמעורר בי התרגשות רבה,

אני מקווה שמר עולם, (המים)

יירגע קצת עם השחייה,(שידוג דגים )

ויפנים שהקילומטראז' הרציני שאני מתכננת למסע הזה,

הוא שתיית אוזו ואכילת סופלקי,

פשטייס, יאסו.

אלוהים יודע.

מתעוררת מהחלום,

אוספת את פיסות המידע יחדיו,

מסתבר שבין הגן-עדן לביני מחכה לה אודיסיאה נוספת,

 Here I coming 7.7.2013