מבנה המדוזה

המדוזות באות…..

כן, כן, גם השנה הן מגיעות בהמוניהן ואי אפשר ליהנות מן המים המפנקים של חופי הרחצה שלנו מבלי "להיעקץ" מידי פעם בארס הלא חביב שלהן.

במשך הקיץ מגיעים  בד"כ שלושה עד ארבעה גלים של מדוזות, והן מופיעות כאשר משרעת טמפ' המים בים היא מאד ספציפית – סוף האביב / תחילת הקיץ (המים עוד לא חמים כ"כ) וקצת אחרי תחילת החורף (המים מתקררים לאט חזרה לאחר שחום הקיץ נגמר).

הסיבה להופעתן של המדוזות כל שנה ובמספרים גדולים, תלויה בהמון פרמטרים. אציין שניים בולטים במיוחד:

1. אנו, בני האדם, מזהמים את מי הים ובכך מעלים את רמת הנוטריינטים (כמו דשן לעציץ) במים ואז להן, המדוזות, יש יותר אוכל והן משגשגות.

2. חוסר באויבים הטבעיים של המדוזה:

הדולפינים- שנצפים לאחרונה בקבוצות מול חופינו, אך כנראה לא מספיק….

הצבים- בנייה קרובה לחוף הים, ובנייה אל תוך הים (מערבה), כגון: מרינות או מבנים ימיים, גורמת להרס  בתי הגידול הטבעי של הצבים, ופוגעת ביכולת ההתרבות של צבי הים בתנאים אופטימלים, ומכאן- התמעטות האוכלוסיה.

בנוסף, לא מעט פעמים נמצאו פגרים של דולפינים או צבי ים כאשר בקיבותיהם שקיות ניילון…

המדוזה הנה חסרת חוליות קדום מאד (מבחינה אבולוציונית בין הראשונים להתפתח במימי הים). גוף מדוזת הסוכך (מדוזת סוכך- הסוג הנפוץ בארץ) הוא בצורת פעמון. מבנה המדוזה בסיסי ביותר, אין לה ראש, סנפירים או לב, ובמקום מוח יש לה רשת עצבים ראשונית בלתי מפותחת. היא אינה יכלה לשחות ולכן נסחפת עם הזרם. למעשה, רוב המדוזות שמגיעות קרוב לחוף, מגיעות מתות כבר.

בגוף המדוזה יש כ-94-98 אחוזי מים, כאשר שאר גופה מורכב ממלחים, מינרלים וחלבון. יש לה ארבע זרועות ציד, המתפצלות בהמשך חיי המדוזה לשמונה. לאורכן יש רבבות תאים צורבים המשמשים הן להגנה והן לציד של דגיגים, סרטנים ואצות מים. תאים צורבים נמצאים גם בתוך חלל העיכול, והם ממשיכים בפעולת השיתוק וההמתה של טרף שלא הומת קודם לכן. המדוזה המצויה מגיעה לגודל של עד 60 ס"מ. צבעה לבן, צהבהב או תכלכל. סביב כיפתה היא מעוטרת במעין זר כחול כהה. המדוזות, כמו גם האלמוגים שייכים לקבוצת חיות ימיות המכונה "צורבים". הצורבים מתאפיינים בזה שיש להם תאים צורבים.

תא צורב nematocyst – (נמטו = קוץ) הינו תא המשמש להגנה ולתפיסת טרף וקיים בכל הפרטים במערכת הצורבים.  זהו אחד התאים המורכבים ביותר בבעלי חיים, המסוגל לשגר "צלצל"  לעבר יצור סמוך ולהזריק לתוכו ארס.
התאים הצורבים נמצאים ברקמת האפידרמיס (שכבת העור החיצונית) של הצורב, כאשר התא מגורה, הוא משגר את צינורון הארס שבו אל המטרה. תהליך השיגור עצמו הוא אחד התהליכים המהירים ביותר בעולם החי ואורך אלפיות שנייה בודדות  בלבד. במהלך התהליך נפתח תא הצריבה, צינורון הארס הארוך שמגולגל בתוכו (נראה כמו כלי צייד ליוויתנים עתיק עם הרבה חבל המחובר אליו) נורה בעזרת לחץ אוסמוטי אל מחוץ לתא, חודר את עור הטרף ומחדיר לתוכו את חומרי הארס. הלחץ האוסמוטי נוצר כתוצאה ממאגר של סידן הנמצא בתוך התא ומשוחרר אל נוזל התוך תאי שלו בזמן הגירוי. (תא צורב – רקמה ביולוגית שמסוגלת לאצור בתוכה כ 200 אטמ'!!!- כמו לחץ במיכל צלילה עשוי אלומיניום או פלדה!!)
אנחנו נתקלים בריר הצורב הזה (ראבק, גם אחרי שהן מתות הן ממשיכות לצרוב) בעיקר באזור הקרוב לחוף הים. צריבה של מרבית זני המדוזה גורמת לנפיחות ולתחושת צריבה באזור שנפגע. ברוב המקרים הצריבה מהווה אי נעימות בלבד ואינה מהווה סכנת חיים לאדם. זנים מסוימים נחשבים לקטלניים יותר ועלולים לגרום למוות כתוצאה מהצריבה. אל דאגה, הם אינם קיימים בארצנו.

יש פתרון!
למעשה ארס המדוזה הוא סוג של חלבון .תהליך הנקרא "דנטורציה" גורם לשינוי מבני בחלבון ומיד מפסיק את פעולתו –כאב הצריבה נפסק.

אנו יכולים להשתמש בחומץ – יעיל אם ניתן טיפול מיידי, או פשוט להישאר במי הים המלוחים – סביבה מליחה תגרום לפחות פיצוץ תאים ותקטין את הכאב – פחות יעיל.

ניתן גם להשתמש במים חמים בטמפ' של כ 40 מעלות צלזסויוס, שיצרו את  אפקט הביצה הקשה- גם הביצה היא חלבון אשר עובר שינוי מבני עקב חום ובכך הופך להיות מוצקי יותר.

הטיפול הטוב ביותר הוא אחד משלושתם אבל באופן מידי!

לאחר זמן מסוים הכוויה לעור כבר נעשתה והתאים עם הארס כבר לא שם……

אם אין חומץ, האגדות נכונות, אפשר להשתמש בשתן golden shower J (הוא חומצי ומנטל את הארס).

דובלה ברמן

מדריך שייט במועדון "דרך הים"

בוגר המכללה למדעי הים במכמורת