מאז שאני זוכר את עצמי אני נמצא בתוך המים או בסביבתם. גדלתי בקיבוץ למרגלות הכנרת ואת כל ילדותי וחיי הבוגרים העברתי באגם המופלא והמקסים הזה. בגיל שלוש אבא שלי "זרק" אותי למים הקרים של הירדן וצעק לי: "שחה!” ומאז אני שוחה. החיים שלי זה מים, אני הכי רגוע כשאני נמצא בקרבתם. אין לי דרך להסביר את זה. עם השנים גם למדתי לשחות נכון ולא לפרפר כמו כלב ומאז אני מקדיש את רוב הזמן הפנוי שלי לאהבה זו.
התחושה שאני מרגיש כאשר אני שוחה, היא תחושת ריחוף מוזרה הגורמת לי להמשיך לחתור במים מחשש פן אפול. השקט מתחת למים הוא כל כך מרגיע ושליו שהדבר היחיד שאתה שומע הוא רחש המים הזזים לצדדים היוצרים אדוות קטנות על פני המים. מתרכז בתנועותיי. כפות הידיים שלי חופרות במים ודוחפות אותן הצידה. הנשימות שלי הן ארוכות וקצובות. כאשר אני מוציא את הראש מהמים, אני לוקח שאיפה ארוכה דרך האף, מרגיש איך כל האוויר ממלא את ריאותיי דרך קנה הנשימה ואני נושף אותו החוצה בתוך המים וכך חוזר חלילה.
הנשימה היא הדבר החשוב ביותר בספורט השחייה. עזבו אתכם אם התנועות שאתם מבצעים נכונות או לא, אם תנשמו נכון תשחו נכון.
ישנם הרבה אנשים הנרתעים מספורט השחייה מפני שלדעתם הוא משעמם מדי. אני יכול לראות איך המונוטוניות של השחייה מבריחה רבים. אי היכולת לראות דברים חוץ ממים ועוד מים, חוסר היכולת לדבר או לשמוע וגם תחושת חוסר ההזעה הגורמת לאנשים לחשוב שהם לא מתאמצים מספיק.
הדעה הרווחת אצל מרבית האוכלוסיה היא שבריצה ורכיבה על אופניים אף פעם לא משעמם. לדוגמא, אם אתה נמצא בפארק אז יש את כל הטבע והירוק מסביב, וכמובן הנשים עם בגדי הטייץ הצמודים העוברות מולך וגורמות לך לחשוב מה היית עושה להן אחרי הריצה. אם אתה נמצא במכון כושר אז ישנו מולך מסך טלביזיה מרצד אשר אתה יכול לשקוע בו וכך אתה כמעט לא מרגיש איך עוברת לך מהר הריצה או הרכיבה. ולא נשכח כמובן את היכולת לפלרטט עם מי שנמצאת במסלול לידך.
אכן כל הדברים האלו נכונים, אבל בשחייה יש משהו אחר שמעביר לך את הזמן- המחשבות.
השחייה היא כמו הפסיכולוג האישי שלי. כאשר אני חש מוטרד ממשהו, אם יש לי בעיות עם האישה, לחץ בעבודה, החלטות הרות גורל, תכנונים עתידיים. הפתרון שלי הוא להיכנס ולשחות ופשוט לחשוב על כל הדברים הללו. במהלך השחייה אני מנתח את הבעיות, בוחן את כל האספקטים ובסוף השחייה אני יוצא עם הפתרונות להכול. אח"כ אני מרגיש כאילו נולדתי מחדש. קודם כל האדרנלין בגוף שלי עדיין זורם ומפריש אנדרופימינים, הגורמים לי הרגשת "היי" מטורפת. כל הבעיות והלחצים נמוגים כלא היו, וחושת נינוחות והקלה שורה עליי.
לסיום, מי מכם שעדיין חושש מהמים או מתעצל וטוען שזה משעמם. אני ממליץ לכם להתגבר על כל הפחדים, לפשוט את הבגדים ולקפוץ למים. אני מבטיח לכם שאחרי הפעם הראשונה לא תרצו לצאת…
