אליפות אירופה למאסטרס בשחייה נערכת פעם בשנתיים, ומושכת אליה למעלה מ-4000 משתתפים בענפים השונים (שחייה, מים פתוחים, קפיצות למים, ושחייה אמנותית). בתחרות משתתפים שחיינים רבים בכל הרמות, כולל שחייני עלית בעבר ובהווה.
באליפות שהתקיימה לפני שנתיים בספרד, השתתפו כ-40 אלופים אולימפיים לשעבר. בשנת 2005 השתתף באליפות מארק פוסטר, שהיה אז שחיין פעיל ואחד השחיינים המהירים בעולם.
השנה האליפות מתקיימת ביאלטה, אוקראינה, והמשלחת הישראלית כוללת 26 שחיינים ושחייניות. זו קפיצה גדולה במספר השחיינים לעומת האליפות הקודמת בספרד (9) ועוד יותר לעומת אליפות העולם בשנה שעברה (5), ואפילו לעומת האליפות שלפני 4 שנים בסלובניה, אז השתתפו 17 שחיינים ישראלים (וזו היתה לדעתי הנבחרת הגדולה ביותר עד אז).
באופן אישי, אני השנה לא מגיע בכושר טוב. אוסף של סיבות שונות מנע ממני להתאמן כמו שצריך – נו, אתם מכירים: חיים, עבודה, וגם כל מיני פציעות קטנות ומינוריות שגרמו לי לנוח ולהפסיק להתאמן יותר מדי פעמים השנה. אחרי אליפות העולם המוצלחת בשנה שעברה, לקחתי חופש של כחודשיים, ואחריו פשוט לא הצלחתי "להתניע".
ובכל זאת, למרות מיעוט מחריד של קילומטראז' בבריכה, השתדלתי להקפיד על כמה דברים בסיסיים:
- אימונים בחדר כושר – היה לי חשוב לחזק את השרירים כדי לשפר את המהירות הבסיסית הלוקה בחסר שלי.
-
עבודה על טכניקה – כשכבר נכנסתי למים, חלק גדול מהאימון הוקדש לטכניקה, כולל צילומים מתחת למים מדי פעם וניסיון לעבוד על הבעיות והחולשות.
-
מתיחות – שיפור הגמישות, ובעיקר כמובן בחלקים הדורשים שיפור. וכמו כן עבודה על חיזוק שרירי הליבה.
כל הנ"ל גרם לי לחשוב שאמנם במשחה הראשי שלי, ה-200 פרפר, אני לא אשתפר הרבה (אם בכלל), אבל במשחים הקצרים יותר (כמו ה-100 פרפר) המטרה היתה לשפר את השיא שלי ואפילו בגדול.
באליפות החורף, נראה שהתוכנית עובדת. שיפרתי את השיאים שלי בכל זינוק למים, והמהירות הבסיסית שופרה משמעותית.
אח"כ הגיעה אליפות הפנימיה, וראיתי שבבריכה ארוכה הסיפור קצת שונה. התוצאות היו סבירות אך לא יותר מכך, ופחות מכפי שציפיתי. בעיקר במרחקים הקצרים (50 ו-100 פרפר) .
ואז הגיעה אליפות הקיץ, ולמרות שהפסקתי את אימוני הכוח כשבוע לפני התחרות במעין "מיני טייפר", התוצאות היו מאכזבות מאוד.
במרחקים הקצרים המשכתי לעמוד על אותן תוצאות, וב-200 פרפר עשיתי תוצאה מחרידה של 2:29. (באליפות העולם בשנה שעברה עשיתי 2:18). נכון, שמרתי כוחות למשחה הבא, ועדיין לא ציפיתי לתוצאה גרועה כל כך.
אחרי האליפות ניסיתי להעלות קצת את נפח ועצימות האימונים, ובחלק מהאימונים באמת הרגשתי שיפור מסוים ביכולת, אם כי בחלק עדיין הרגשתי רע במים. עד לאימון האחרון בוינגייט.
מדדתי 200 פרפר (בלי זינוק), כשקיויתי לרדת את ה-2:30 כדי להתעודד מהאכזבה באליפות הקיץ. כשנגעתי בקיר והרמתי את הראש לקח לי כמה שניות להבין שעשיתי 2:24.
פתאום אני מרגיש שאני כן יכול להשיג תוצאה טובה באליפות אירופה, וזה ממלא אותי באנרגיות חדשות ובציפיה אמיתית למשחים בתחרות.
