לא במקרה מרוץ אייל נחשב בקרב קהילת הרצים בכלל וחברי קבוצת טריאתלון עולם המים בפרט כמרוץ הכי מושקע, הכי מאורגן, עם הכי הרבה נשמה. האירוע מתאפיין בתשומת לב מדוקדקת לכל פרט ופרט, החל ממקום המפגש, המסלול, תחנות השתיה, העידוד, הטקס, הכיבוד, המתנות, התפאורה, אבל בשבילנו מדובר מעל הכל במפעל הנצחה מרשים של אישה מדהימה, זהבה שמואלי. להביא יותר מ-3,000 אנשים למרוץ אינו דבר של מה בכך, ומביע יותר מכל את האמון, ההערכה והאהבה לה זוכה זהבה כדמות נערצת בעיני קהילת הרצים והספורטאים בארץ.
קבוצת הטריאתלון של עולם המים, כבכל שנה, נערכה לעוד הופעה מכובדת במרוץ אייל ה-10. בעזרת עולם המים, רכשנו חולצות חדשות של ספידו עם הלוגו (זה לא דולפין – זה שחיין!!!), קנינו משרוקיות וזמבורות ונערכנו לעשות רעש לפחות כמו באליפות המאסטרס בוינגייט. כבר ביום שישי, יום לפני התחרות, התייצבו חברים רבים מהקבוצה להתנדב בחלוקת הערכות למשתתפים במרוץ.
שבת בבוקר, "הכחולים" של עולם המים מתחילים להתאסף בתלבושת אחידה ועם חיוכים די דביליים יש לציין. מי היה לנו שם? גילה וגיל אלוני, ערן שומרון בליווי אשתו אפרת ובנו אלעד, אבנר מיימון, עופר קרפ, אמיר שחר, יוסי דורון, ערן גוטמן, נינה וגיא אבן עזרא, אביב ים שחור, אילן בצלאל, נועם זגרינסקי, עמית שטיינברג, אורן רוזנצוויג, רובי שאשא, אבי סולומון, אוהד זלצמן, רוני זמיר, גלעד נעים, אילן סהר, שירי המאירי, מיקי ויעל אוחיון, רחלי סורני, סיביל סירקיס, איתי מוניץ, יחיאל גיל, אלון גמזו, אריק בשירי, רן יובל, עמית עזר, מידד לוי ואבי לוי. גיל מעביר תדריך קצר, ממנה את יוסי להיות מכתיב הקצב, תמונה קבוצתית ומתארגנים ליציאה.
למרוץ 2 מסלולים תחרותיים: 15 ק"מ בו השתתפו כמעט כל חברי הקבוצה ו-5 ק"מ אליו שלחנו את נציגי המשפחות – אפרת ואלעד שומרון ואבא שלי, שמאז אליפות המאסטרס החליף את קבוצת נעוריו "שמשון תל אביב" ב"עולם המים".
08:30, מקצה 15 ק"מ עומד לצאת לדרך. על קו הזינוק, אנחנו עומדים כולם צפופים ואז ערן צועק: "בדיקת משרוקיות בעוד 3…2…1", צווחת משרוקיות חזקה מהדהדת בשכונה שבאה להבהיר לכולם שאנחנו על המפה ונשארים על המפה. יוצאים לדרך כדבוקה אחת, שומרים על קצב חברתי (6 דקות לקילומטר), ובעיקר עושים הרבה רעש. בדיקת המשרוקיות חוזרת על עצמה בכל קילומטר, צחוקים, בדיחות (בעיקר על בלונדיניות) ושירה בקול רם. מדי פעם, כשעדר הדולפינים הגביר את הקצב, דאג יוסי הפייסר לחסום בגופו הצנום את הדהרה ושמר על קצב אחיד. לא רק הזמן עובר מהר כשנהנים, גם הקילומטרים, ואחרי העלייה האחרונה רואים את הכיכר כמה מאות מטרים לפני הסיום. אנחנו מקיפים אותה בסיבוב דאווין ודוהרים לעבר קו הסיום, צמודים אחד לשני, משרוקיות בפה וחוצים את קו הסיום בידיים מונפות, בזמן של 1:29:23 בדיוק על פי הקצב המוכתב. הכרוז מתבלבל למראה הקבוצה ובמקום להקריא את השמות פשוט מכריז: "והנה הקבוצה – קבוצת עולם המים". את התמונה שלנו חוצים את קו הסיום מצלם הנציג התחרותי שלנו (כמו רומן רק בריצה) אמיר שחר "הברק השחור". הוא שרף את המסלול בזמן של 57:10 – קצב של 3:48 דקות לקילומטר!!!
בסיום, נפגשים כולנו בבית של אביב שגר 100 מטר מקו הסיום. הופעת אורח של "האיש שבסלע", וחוגגים בפריסה מושקעת, כמו שרק אנחנו יודעים.
תקראו לי מורעל – אבל דמיינתי לעצמי איך בשנה הבאה חברינו מהמאסטרס מצטרפים אלינו יחד עם אורי ויוצרים קבוצה של לפחות 50 רצים.
First we take the Masters, then we take Eyal 🙂
נתראה בשנה הבאה
