אז תגידו לי אתם, זה יותר מרגש או יותר מטורף לחזות במו עינינו בתחרויות המדהימות באולימפיאדה?! – התעמלות מכשירים, לראות את שטילוב, גמר הענקים בין מייקל פלפס ולוכטה… שלא לדבר על האווירה המדהימה.
בכל זאת, אנסה לתאר את החוויה בכמה מילים:
נתחיל בכמה מילים על האירוע הראשון – התעמלות מכשירים: הולכים 20 דקות בתוך עיר שנבנתה במיוחד למשחקים האולימפיים – מסעדות, חנויות, אוכל, אנשים מכל רחבי העולם, דגלים של כל הארצות, אנשים שרים ברחובות ורק אני הולך ברחוב מחייך, מקבל ומריח את האווירה.
הגענו לאיזור שבודקים את הכרטיסים ומתחילים לעלות ועוד לעלות ועוד לעלות ….
עד שמגיעים למקום עצמו: הבניין ענק, החוויה של לראות את ההיכל הענק, המתחרים, הגג, הכבלים… הקהל, במיוחד הבריטי, שמרעיד את כל ההיכל… היה מדהים, אבל זו רק היתה ההכנה לקראת שטילוב.
ארגנו לכולם כרטיסים, צבענו את הפנים, רומן חילק דגלים, וכולנו והיינו מוכנים לעודד את שטילוב ואת פליקס הישראלים. היו לי דפיקות לב, התחלתי להזיע ולרגע לא האמנתי באיזה לחץ נמצא הספורטאי – קהל שלם של אלפי אנשים מוחאים כפיים, אומרים אווווווווווווו שמישהו פתאום נופל מהמתח ועף על הפנים… ושטילוב, באופן אצילי, מבצע דברים מדהימים בסוג של אלגנטיות ובמיוחד במזרון שבו הקרינו שוב ושוב את הביצוע שלו על 20 מסכים ואנחנו רק צעקנו ועודדנו.
שטילוב ופליקס סיימו וישר טסנו לאקווטיק סנטר. בירה קרה ונכנסים לראות את קרב הענקים – מייקל פלפס ולוכטה! לוכטה, שפשוט קרע לכולם את הצורה… נכון, עודדתי באופן אישי את לוכטה, אבל רק לרגע ריחמנו על הכריש האגדי מייקל פלפס שלא שחה טוב. הוא נתן את הכל ולא היה מסוגל עוד, הוא פשוט לא לקח מדליה – אלא רק מקום רביעי… שיאן העולם, פלפס לא לוקח מדליה… היה לי קצת עצוב. הכריש הבלתי מנוצח יוצא מהבריכה עם הראש למטה, לא מרים את היד לקהל ורק נעלם. כן, היה לי קשה לראות את הפנים שלו והייתי ממש קרוב, פחות מ-10 מ' ממנו. כמעט אמרתי לו "מייקל, אל תדאג, יהיה בסדר"… אבל הפרצוף אמר הכל… האם הוא יצליח להתרומם בשאר המשחים שלו? הלוואי! רק שחיין כמוהו יכול.
המשכנו לצפות ב- 100 מ' חזה, 400 מ' חתירה ו- 100X4 מ' נשים שהיה מרגש בצורה בלתי רגילה. אני רואה את התמונות בהתרגשות – קפיצה למים של אלופי עולם, לוכטה במרחק נגיעה מאיתנו מראה את המדליה ושטילוב, כן שטילוב עשה לנו את היום.
כחובב שחייה מושבע, לא יודע מה יותר ריגש אותי, גרם לי לגלי חום, זיעה ואדרנלין – שטילוב או השחייה. כן, ואיך אפשר בלי החברה וכמובן אישתי המדהימה שהגיעה ברגע האחרון לראות את הדבר המדהים הזה.
בקיצור, אולימפיאדת לונדון 2012…
לא צחוק.
רגע לפני שהולכים לישון, הייתי חייב לשתף בחוויה.
