כן, עכשיו אני יודע. מודה, אני חלש אופי, אוהב אוכל וכנראה שיש לי בעיה קשה לשבת מול שולחן ולהגיד "אני לא אוכל" ולסיים רק עם צלחת אחת.
מי שזוכר וקרא את הבלוגים של השנה שעברה, זוכר שראש השנה היה עבורי מאוד טראומתי: עלייה של 6 ק"ג ב- 5 ימים. זאת בדיוק הסיבה שכאשר רוצים לעשות תהליך, צריך את תמיכת המשפחה, כדי שיסכימו להכין קצת פחות, כך שכמות האוכל תספיק להאכיל שתי משפחות ולא גדוד שלם.
זה התחיל כך: פחדתי מאוד מראש השנה. אף גוף אנושי לא יכול לאכול 5 ארוחות גדולות בארבעה ימים ומי שמכיר אותי יודע שאני אוהב לאכול. בגיל 12 הייתי אלוף אכילת המבורגרים בבורגר ראנץ'. הצלחתי לאכול 11 המבורגרים ב- 30 דקות… והמנצח (כלומר, אני) קיבל… ארוחה וגלידה!
כשמתאמנים באופן מאסיבי, כעשרה אימוני שחייה בשבוע ( ועוד ששה אימונים יבשים), אוכלים לפחות 6000 קלוריות ביום, תלוי באופי האימון. היום אני בן 37 ורחוק מאוד מ-10 אימונים ואי אפשר כבר להוריד 2 ק"ג במהלך אימון ובטח שלא ביום.
סיפור קצר על הארוחות : זה התחיל בערב החג, ביום רביעי בערב. הגעתי חדור מוטיבציה, שתיתי שני ליטר מים, לא נגעתי בכלום לפני הארוחה (זה בד"כ החלק הכי קשה, לא לנשנש). הלכתי על טקטיקה שונה, לאכול עם צלחות קטנות, לא להתבזבז על העוף ולאכול רק מה שממש טעים. הבעיה היתה שה-כ-ל היה ממש טעים.. למרות זאת, הצלחתי לאכול רק שתי צלחות קטנות עם יין והמון מים. התקשרתי בדחיפות לנועם עוד במהלך בארוחה ואמרתי לו שרצים מחר בבוקר. הוא ישר הסכים, כי ידע שגם הוא באותה סירה.
ביום חמישי נפלתי חזק עם האוכל המסורתי – כבש, תבית עיראקי וכל הקובות (בורגול, בטטה, סלק, במיה), היה קשה מאוד. ביום שישי היו אלו השאריות של ארוחת החג ובשבת נכחתי בשתי ארוחות – בבוקר יום הולדת ובצהריים ארוחה ש"חבל על הזמן"…
אני חושב שראש השנה הוא חג מדהים. התחלה, שמחה, אוכל, משפחתיות, ארבעה ימים של פאן עם המשפחה והילדים, ממש מדהים. פתאום היה לי מוזר לא לקום ב- 5 בבוקר כל יום …
אני חוזר קצת אחורה ליום שני, יומיים לפני ערב החג. בלחץ רציני, החלטתי להקים "קבוצת תמיכה לאורי סלע". נשקלים במשרד שלי לפני החג והמטרה היא לעלות רק 200 גרם גג חצי קילו.
במהרה ועם שיווק נכון, גייסתי עוד 30 חבר'ה, כשכל הזמן אני אומר לעצמי "רק לחץ חברתי יכול לעזור" ונתתי לעצמי ולכולם 24 שעות נוספות. השקילה הנוספת היתה ביום שני בבוקר (אחרי ראש השנה) ולא ביום ראשון. אחד אחד הם עלו על המשקל וסיפרו לי "אורי, כל ארוחת החג חשבתי עליך " "רק 2 כוסות יין , צלחת אחת, שתיתי הרבה מים..". המעצבנים ביותר אפילו אמרו לי שהם ירדו 1.5 ק"ג בחג. ואני אומר לעצמי איך זה יכול להיות? ללא הריצה והמחשבה, הייתי עולה בקלות 5 ק"ג לפחות.
יום ראשון
ביום ראשון בערב (ערב לפני השקילה), אני שוקל 68.7 שזה אומר שיש לי עד מחר בבוקר לרדת 2 ק"ג. יש לי עוד אימון ערב של שעה וחצי שאולי אאריך אותו קצת באיזה שעה.. או 8 שעות.. ואשקל בשעות הבוקר ?!!!!!
בשעה 19:25 אני מאמן ואז הולך להתאמן בעצמי. לפני אימון חייבים לאכול על מנת שתהיה אנרגיה, אז איך אני אוריד 2 ק"ג מהערב לבוקר? ברור שזה כמעט ולא אפשרי.. ואיך אעמוד בראש מורם בבוקר כשאומר "לא עמדתי במשימה כי אני אוהב לאכול" ???
כן, גם אוהב את החיים הטובים ואולי זו הבעיה…
יום שני בבוקר
היה קשה מאוד. שכנעתי שלושים איש ורובם עמדו ביעד וכעת, אני מתכונן לעלות על המשקל. ערב לפני עוד גררתי 25 שחיינים לשחיה של 5 ק"מ בערב ( הארכנו את האימון ב- 25 דקות). אני מודע לכך שלא עמדתי ביעד. איך נשברתי? הכעס על עצמי היה גדול. אני בד"כ לא מוותר לעצמי על שום יעד ולא משנה כמה הוא קשה, אני מגיע אליו.
עליתי על המשקל , סגרתי עיניים ואז פתחתי אותם שוב. המשקל סימן 77.3 ק"ג. עליתי פחות בק"ג אחד, אבל לא עמדתי ביעד שלי.
לפעמים, צריך לראות את הצד החיובי. עזרתי לעצמי לא לעלות 3-5 ק"ג בחג. אמנם לא עמדתי ביעד, אבל עכשיו אני לא סובל ומוכן להתמודדות קלה יותר. לפחות ככה, אני מקווה לקראת סוכות והכי חשוב, לפחות 20 איש הצליחו, הודו לי ומסתבר שלא רק לי יש בעיית אכילה כפייתית בחגים.
אז עד החג הבא, תמשיכו להתאמן ולשמור על גוף ונפש בריאים.
