ים..שקט..חוף..גלים, גולשים חתיכים ובחורות עם ביקיני. זה בטח מה שעולה לכם בראש כשאומרים ים. אצלי ים זה גלים, אבל בעיקר גבוהים, מרחבים אין סופיים שמערערים את תחושת הביטחון והכי חשוב אצלי, ים זה פאניקה וחוסר אויר. לא משנה כמה אני מתאמנת בבריכה, כשאני מגיעה לים אני קופאת במקום, הנשימה נהיית קצרה ומלווה ביללה קטנה ובליתי נשלטת. לא יכולה להכניס את הראש למים, לא יכולה לשחות חתירה ובעיקר, פשוט לא יכולה לנשום.
למרות כל זאת, הייתי טריאתלטית ולמרות כל אימוני השחייה ושיפור הסגנון כשהגעתי לתחרות שחיתי חזה עם ראש מעל המים וקוצר נשימה ופחד.. כיף זה לא.
בדיוק בתקופה שכבר נהיו לי ימים קבועים בעולם המים והרגשתי שמצאתי בית חדש שיהיה עבורי משענת נחמדה לתקופת החגים וחשבון הנפש, הכריז אורי סלע באחד האימונים: הבריכה נסגרת לשיפוצים וכל האימונים עוברים לים.
לא בלית ברירה החלטתי שאם הבריכה נסגרת, אני עוברת לים יחד עם עולם המים. אז התחלתי להטריד את אורי בסימוסים ליליים, כדי לבדוק מתי בדיוק לבוא ואיך בכלל להצטרף לאימון קבוצתי כשאני אפילו לא יכולה להכניס ראש למים. ידעתי שאוכל לסמוך על אורי ושהוא יעזור לי להתחיל לאט ובזהירות ולא יזרוק אותי לבד למים.
וכך קרה, שהיום בבוקר, בציפייה רבה ובפחד רב, הגעתי לים לאימון אחד על אחד עם נמרוד. אני כותבת את השורות וכבר מרגישה קוצר נשימה. הים כחול ושקט, טמפרטורה נעימה, אנשים רגועים ורק אצלי הכול רועש וסוער. זה מתחיל להתחבר לסיסמאות הכי בנאליות אצלינו… "הכול בראש" אבל אצלי בראש לא כיף, "זה לא משנה איפה אתה, משנה מה אתה מרגיש" ואני מרגישה בלחץ למרות כל הרוגע. אבל באתי כי רציתי, כי רציתי לשנות, כי למרות הכול ים זה יפה ואורי סלע עם כל האהבה שלו לים גרם לי להתרגש קצת והעיר את הרצון להרגיש בים יותר טוב או אפילו להתאהב… ואהבה זה כואב.
עכשיו כבר צהריים ואני עדיין מרוצה מהבוקר שהיה, למרות שלא היתה איזו הצלחה גדולה אבל שחיתי חתירה בים, לא לעומק אלא במקביל לחוף ואם לא ראיתי את נמרוד מיד נעצרתי ולפעמים קוצר הנשימה חזר וכל הזמן קיים הרצון לחזור לחוף אבל, יחד שחינו 20 דקות והיה רצף ומשהו קרה.
הוחלט גם על השלב הבא – להצטרף לאימון קבוצתי אבל שנמרוד ישאר קרוב אלי… מזל שיש את עולם המים, את אורי ואת נמרוד, מזל שנוצרה ההזדמנות לשחיית ים ומזל שאני כבר צעד אחרי נקודת ההתחלה ומזל שאת מה שמתחילים צריך לסיים.. ואיזה כיף שאני כותבת על זה בלוג.
היום היתה ההתחלה..נראה לאן א/נגיע.
