משחה ביכורי ים

10ק"מ
10 ק"מ עוברים, חולפים בראשי, ומהר, במכונית זה פיס אוף קייק, בריצה שעה, בשחייה???
אורי מביט עליי, סלע, אז מה, אבישג? 10, ברור.
מה הוא אמיתי?
סוגרת תריסים, טורקת.
כן, כן, אני ילדה שחיינית בעמק חפר, צליחת כנרת אחת, והבנה שלא אחזור על הטעות הזו שוב לעולם. וזה עוד קרה בשנה שחונה, אההה שכונה.
אני זוכרת את ה הבטחה הזו לעצמי. ומנגד עומדת האהבה הגדולה לים, ושעות על גבי שעות של שחייה בריפים בביר-סוור בסיני.
10 ק"מ – ליתר דיוק, 10 ק"מ בים, ים תיכון.
מעולם לא התאמנתי בים, וברגע שהתקבלה ההחלטה שאתחיל, הועתקו האימונים לדולפינריום, ומה זה אם לא תמרור אין כניסה, גדול? ענק.
רמז עבה…
רודפת קירות במרחבים האין סופיים של הים, רודפת קירות שאוהבת לרדוף אחרי אתגרים, בעיקר אלו שמוגדרים כבלתי אפשריים,
10 ק"מ
תיספרי כבשים
מקווה שלא ארדם אחרי הכבש השש-עשרה,
הניצוץ בעיניים של אורי הצית להבה,
להבה שאני לא מצליחה לכבות.