משאיות ימינה….
חמש וחצי בבוקר, פארק הרצליה, 30 חברה שהם "פריק של הדבר", מאמן ריצה 4% שומן -מוטי מזרחי, על המסלול המעגלי הפנימי והחיצוני של הפארק.
חימום 5 ק"מ, תרגיל מרכזי כ 10 ק"מ ושחרור עוד 3, נמצאים בהתחלת המסע שהתחיל באמצע 2013 .
אז למה לכל השדים והרוחות לעשות את זה?
בקצרה – יש הרבה סיבות שבמהלך השבועות אפרט- המשקל, המרחק עצמו שהוא באמת לא כל כך נתפס, ההתרגשות כל פעם מחדש, הנופים עוצרי נשימה ועוד. אך הסיבה הראשונה שלי היא – המשקל . המטרה היא לשקול לא יותר מ 71 ק"ג.
למעשה הכול התחיל באפריל 2013. מוצ"ש משעמם וחבר- משוגע אחד – יוסי דורון – כתב הודעה כלשהי על הרשמה ל- 66 ק"מ בסובב עמק. נכנס לאתר והמספר 100 קופץ לי לעיניים שוב ושוב . נרשם.
הגעתי למסקנה שמטרות גדולות צריך להציב מבלי לחשוב עליהן יותר מידי. מחשבות יוצרות פחד ופחד משתק.
לא חשבתי.. ונרשמתי.
אז מפה לשם ובקצרה – שלושה חודשים של ניסיונות להתניע את התהליך לא צלחו – ופתאום אני מוצא את עצמי בתחילת חודש יולי עם ריצת נפח משמעותית של 18 ק"מ. מוטי מזרחי – האמין, אני ביצעתי ואז בערב אחד בחודש אוקטובר אני מגיע לקו הזינוק של הסובב למקצה ה 100 ק"מ .
אני מגיע יחד עם חבר, מנטור בריצה – שחר בן ארצי שהסכים שהתלווה אליו במהלך האימונים. אני והוא עומדים בכניסה – מסביב מתכוננים רצי ה 100 – רובם אלים יווניים, רזים, חטובים, קוביות בבטן ובמצח ורק אני והוא, שני נמוכים עם כרס בירה משתפלת לה – חשבתי ה 100 יוריד את הבטן – מסתבר שאני אחד המתמודדים היחידים שהצליח לעלות במשקל הן במהלך האימונים ובטח במהלך הריצה.
במהלך ההמתנה לזינוק הגיעו לאזור הכינוס רצי ה 166 שפצחו בריצה בבוקרו של אותו יום על מנת להתרענן ולמלא מאגרי אוכל ושתיה – שם החל הזבוב הקטן ששמו 166 ק"מ לזמזם לי בראש לראשונה.
את הזינוק מזניק קובי אורן שבדיוק סיים ריצת 425 ק"מ וכולנו מביטים בו אחוזי התפעלות וההערצה- התחושה שלי על קו הזינוק- הלוואי ויכולתי לרוץ את מקצה ה 166 . ככה אני עוד לא נגעתי במטרה וכבר חשוב על המטרה הבאה.
ה 100 נגמר ואתו חוויות – חודשים עוברים וכשאני מעלה בבית את המספרים, 200, ו- 166 מסבירים לי מה ההבדל בין נשוי לגרוש – הידעתם שבין נשוי לגרוש מפרידים 66 ק"מ?
אני מוריד את ה- 166 מהשולחן ומעלה אותו מעת לעת בחצי בדיחות . הבטן של אחרי ה 100 והישראמן גדלה ופעם ראשונה מזה מספר שנים מחוג העשרות של המשקל מראה את הספרה 8.
בריצות בפארק הרצליה מגיח מאחור וצועק לעברי אורן בועז- "משאיות ימינה " ועוקף אותי כאילו לא הייתי. הצלחתי להשיג אותו…. בשחרור… ולשאול אותו כמה הוא שוקל – . "60 ק"ג"- הוא משיב . לך תסביר לו שאני רץ עם שני ילדים בני שנה וחצי על הגב ביחס אליו.
הבטחה לטיול לתאילנד (ואבא במשרה מלאה לבד לשלושה שבועות) וניג'וסים בלי סוף, הוציאו ממנה אנחה – "תירשם" . נרשמתי .
עכשיו כל שנותר זה לשים מטרות-
הר לעמק, מירוץ ים אל ים – עם רצי רעננה , מרתון ברלין ואז ה- 166 בסובב עמק.
ומשקל…..71 ק"ג- קילו לא יותר .