מסיבות יער :
אנו רצים בטבע. מתחברים אל מסלולים נודעים יותר או פחות. לעיתים אוזרים אומץ ומרשים לעצמנו ללכת לאיבוד. יש משהו מאד מיוחד בלהתחיל לרוץ, לזהות שביל חצי עביר לא סלול , כזה שכף אדם טרם דרכה עליו ולהתחיל לחפש נתיב לעולם שטרם יצא לנו לפגוש.
לפני שבועיים יצא לנו לרוץ אל מקורות הירקון ולמחר בשדות ייקום. מעבר לנופים מרהיבים , ריחות משכרים ושרירים מורגשים שמענו מרחוק את צלילי הרוקדים בטבע . כשהתקרבנו למקורות הירקון זיהינו אט אט בודדים רוקדים באור יום , רוקדים ביחד , רוקדים לחוד. והנה אדם זרוק בפינה ועוד שניים על מזרון באמצע שום מקום. רכב בצד הדרך ועוד אחד ובתוכם שכובים כל אלו שאר הותירו את האנרגיה שלהם בין המים והצלילים. במפגש עימם הזמין אותי בחור צעיר "עזוב אותך מבקבוק המים , בוא תשתה וודקה רד בול". עניתי לו בחיוך כי אני מוותר על התענוג והוא חשף חיוך חצי מסטול חצי עייף- "אחי -הבריאות מזיקה לעישון ".
מעלה נקודה למחשבה…..
מאמן:
יש לי מאמן . מוטי מזרחי. כל מתאמן למטרה ברורה חייב שיהיה לו מאמן. זאת דעתי בכל אופן. וודאי אם מדובר ברץ מתחיל. תפקיד המאמן בתחילת הדרך הינה להנחות אותך, ללוות אותך, להסביר לך מושגים בתחום הריצה ולוודא כי הריצה הינה בסגנון נכון, לדאוג כי התקדמותך הינה הדרגתית, מהנה ומגוננת מפציעות.
אני משתמש במאמן כמעיין נותן מענה בהגעה לצמתי החלטה . כשמשהו לא "דופק" כפי שמתוכנן . כשמשהו מתפקשש . מאמן טוב מכיר את מגבלות מתאמניו, מבין אותן, מזדהה איתם ומוצא את שביל הזה"ב בין רצון המתאמן לבין יכולותיו.
יש מאמנים הדוגלים בעומס רב כחלק מתוכנית האימון ויש מאמנים הדוגלים באימונים קלים במשך השבוע עם העמסת קילומטרים רק לקראת סוף השבוע.
רוב מאמני הריצה עובדים בתוכנית המשלבת 3 ל 1 . שלושה שבועות בהם מעלים עומס בהדרגה ושבוע אחד בו מבצעים ירידה בעומס .
מוטי דוגל ב 6:1 או 7:1 . הבנתי מהר מאד כי עבורי , עם סדר היום העמוס , המשפחה , והמטלות הרבות עבודה עפ"י תוכנית המשלבת 6:1 הינה בלתי אפשרית.
בהתייעצות עם המאמן שיתפתי אותו בלבטים ובתחושות . גזרנו את מועד הריצה המסכמת מתוכנית האימון ואת אורך הריצה המסכמת (80 ק"מ ועוד 20 ק"מ בתוך 24 שעות ). מהריצה המסכמת החלטתי כי אני אתאמן בשיטת 2:1 או 1:1 – שבוע אחד עם ריצה ארוכה סביב 60 -70 ק"מ ושבוע אחד בו יהיו מספר ריצות ארוכות, אך לא כאלו שיעלו על 30 ק"מ.
האם זה נכון להתאמן כך? אדע ב 24 לאוקטובר .
גם וגם…או ואו:
המטרות שנקבעו הן גם מרתון ברלין-ספטמבר , וגם סובב עמק- אוקטובר וגם ישראמן בינואר 2015 . שלוש תחרויות מאתגרות בפרק זמן של כ 4 חודשים .
יש שיאמרו שההחלטה לבצע גם וגם וגם מהווה זרז לפציעה או להתרסקות פיזית/ מנטאלית . אני רוצה להאמין שעם תוכנית אימון מסודרת ,קבלת החלטות שקולה ונכונה ותיעדוף נכון של חשיבות התחרות, ניתן יהיה לסיים את כל שלושת התחרויות מרוצה ואת התחרות האחרונה – הישראמן ,בצורה טובה עם חיוך גדול.
הדילמה הגדולה ביותר שלי היא קצב הריצה במרתון. כאשר ישבתי לתעדף את התחרויות – הסובב קיבל את העדיפות הראשונה, מרתון ברלין את העדיפות השניה והישראמן השנה קיבל את העדיפות השלישית והאחרונה.
מרתון ברלין הנו מרתון מהיר אשר מאפשר לרצים אותו לקבוע תוצאה טובה .זה יהיה המרתון ה"נקי" הראשון שלי. ההתלבטות באיזה קצב לרוץ את המרתון ,קיימת, חיה ובועטת . ההחלטה האם לנסות להשיג תוצאה מהירה ולהסתכן במאמץ אשר יקשה על הגוף להתאושש טרם ה 166 ק"מ היא החלטה לא פשוטה . כרגע הכוונה היא לרוץ ב 80% מאמץ , להקפיד לשמר כוחות ל 166 ק"מ ובישראמן , כרגיל, בשנתיים האחרונות לבוא לעשות פאן.
מלחמות :
נהיה מסוכן להסתובב במדינה שלנו. מריץ בראש את תמונות המלחמה היומיות.
בפ"ת, נתניה , במועדונים שברעננה וברחובות בליינים ומחבלים יהודים רוצחים יהודים בשל עבריינות רחוב ושכרות . ערביי ישראל מפגינים, מיידים אבנים ,חוצים גבולות בהתעמתות עם גורמי אכיפת החוק. מצד שני תנסה להיכנס לבני ברק בשבת או לחלקים בירושלים ודמך בראשך . תנסה להיות שחור ולהיכנס למועדון בתל אביב ותגלה שמדובר במסיבה סגורה – עוד סוג של אלימות. תנסה לרכב על אופניים בשולי הכבישים ותבין כמה נהגים מנסים להוריד אותך בחוסר תשומת לב או בנהיגה מופרעת.
השבוע עברה לי בראש המחשבה שאולי צריך לחוקק כאן חוק המחייב לרוץ לפחות פעם ביום , להשאיר את האגרסיות בשבילים.
צו 8:
וכאילו אין לנו אתגרים , מגיע צו 8 וקוטע את שגרת האימונים. ניתן למציאות לשאוב אותנו לארבעה ימים ואח"כ נראה איך משלבים , חוסר שינה , מדים והכנות לסובב עמק.
