הבעיה כשמאחרים לאימון שחיה בים היא לשחות ללב ים לבד (גם אם תטביעו אותי, לא אסגיר אם אני מאחרת כדרך קבע או שזה היה איחור חד פעמי). הקבוצה כבר שוחה לה ואני צריכה להתמודד עם כל הפחדים לבד, בלי הליווי המסור של נימרוד, ומה אם אגיע עד למצופים והקבוצה תהיה באמצע תרגיל לכיוון המזח? ומה אם יהיו גלים גבוהים שיעיפו לי את המשקפת?
בעיה..אין מה להגיד. מזל שיש אנשים טובים באמצע הים. ומזל שדווקא היום כשאיחרתי פגשתי את איתי. כן, כן, איתי הוא איש טוב וגם חכם למרות שהוא לא שייך לעולם המים אלא לעולם וירטואלי אחר. מסתבר שבכל העולמות הפטנט הוא אותו פטנט וכולנו בסה"כ מחפשים קצת שקט ושלווה.
בזמן שחיכינו לקבוצה שתחזור מהתרגיל המשוכלל, התאמנו, איתי ואני, בפיתרון משברים. צפנו על הגב, עצמנו עניים, סמכנו על הים ועל המלח שיציפו אותנו, פרקנו מתח וזרמנו עם הזרמים.
גם אם יהיה זרם מאוד חזק ונסחף מאוד רחוק, תמיד אפשר לצוף על הגב (לפחות ככה איתי אמר), לנוח בשקט ולאגור כוחות לפני שמנסים שוב לשחות נגד הזרם ועד ליבשה הבטוחה.
בסוף האימון, הדי אינטנסיבי יש לומר, כשכולם כבר התפזרו, אני צפתי על הגב ועצמתי עניים. אין ספק שכבר הרווחתי המון מהתמודדות עם פחד הים שלי, יש לי עכשיו עוד מקום בעולם שבו אני יכולה למצוא קצת שקט.