לפני מספר חודשים משהו בסביבות יולי, באחד האימונים בפולג, אורי סלע סיפר על התוכנית השנתית לעולם המים, חשבתי אז "וואו" כמה משחים, כמה מחנות אימונים
ממש קבוצה רצינית, אבל אני? משחה?
עברו החודשים ונכנסתי קצת לעניינים, אימוני בוקר מדהימים בים, דולפינריום, ואם מתאפשר גם שישי בפולג.
ואז זה התחיל – תומר אמר עכשיו אנחנו מתכוננים למשחה ״פורט 2 פורט״, הסתכלתי עליו "מה אתה רציני"?? "וגם את שוחה בו" אמר !!!
היו ויכוחים קלים והסתגויות מצידי, שכללו ״אני? לשחות עם עוד מ-ל-א אנשים ר-צ-ו-ף מייל אחד שזה 1.8 ק״מ בים?!?!? מה אתה מדבר״
אבל תומר לא ויתר וארבע ימים לפני המשחה, נרשמתי, ברגשות מאוד מעורבים.
החלטתי לנסות, לראות אם באמת זה אפשרי, לנסות לשבור אמונות ישנות ופשוט לראות את זה כמו עוד אימון!!
יום לפני המשחה:
מתרגשת, לחוצה, עוברת על האתרים להבין טיפה מה הולך להיות מחר, בנוסף להכל באימון האחרון עפה לי המשקפת מגל,ועכשיו גם צריך להתרגל למשקפת חדשה,
אז פשוט החלטתי לבדוק את השטח והגעתי לחוף גורדון, נקודת הזינוק למחר, וסדרתי את המשקפת למחר!!
שהיה רעיון לא רע, הוריד קצת את התרגשות ונתן לי הרגשה יותר בטוחה למה מחכה לי מחר.
יום המשחה:
מתרגשת, בדרך לחוף מציצים- נקודת הרישום.
פוגשת פרצופים מוכרים, חברים/חברות לקבוצה, אנשי מקצוע מהווה ומעבר, בקיצור סוג של חגיגה.
בשעה 08:05 מתחיל התדרוך, הסבר על המצופים הצהובים ואיפה המשחה מסתיים, בהצלחה לכולם ו08:15 כולם נכנסים ביחד.
נכנסת לאט למים מסתכלת מסביב, חוזרת בראש שזה רק עוד יחידת אימון, כולם כבר שוחים כיחידה אחת.
אני נזכרת בדגשים של תומר, ובתדרוך , לפני כמה דקות, ומחליטה לשחות לא אחרי כולם ,אלה לעומק לכיון המצוף הצהוב הראשון.
מנווטת למצוף השני, נכנסת לקצב ועוד תנועה ועוד מצוף ואני כבר ליד הקיאק שמכוון להיכנס לחוף מציצים.
והינה זה נגמר.
ומרגישה ו-ו-א-ו, איזה כייף, הצלחתי לשחות רצוף, לא היה לי קשה,
מתארגנת מחכה לשאר החברים, וממשיכה לדרכי.
אבל אז מבינה שמשהו קרה, יש לי הרגשה חדשה של הצלחה, חזקה, טהורה, ושלי.
הבנתי הרבה דברים אחרי המשחה שהוסיפו לי ליום יום.
אחרי איזה יומיים גליתי שהיו גם זמנים, ועשיתי לא רע בכלל. אבל זאת לא הייתה המטרה..
חוויה ראשונה חזקה, שפתחה דלת למשחה הבא- פוסידון.
אני רוצה להגיד המון תודה לתומר ישראלי, שרואה, מאמין, ודוחף.
תודה לכלום על החוויה.
ואל תפסיקו לשחות!
אילנית טאו
