בראש השנה נולד לאחותי הגדולה (22), רבקי, הבן הבכור שלה, ולי – האחיין ה- 15.
בערב יום הכיפורים נערך טקס הברית ובערב יצאתי לטיול קצר על האופניים- ירושלים ת"א.
פעם, לפני שנים רבות לפני שרבקי הייתה בת 12, היא הייתה רוכבת האופניים הטובה ביותר בשכונה, היא השיגה את כולם בעליות, בירידות ובמישור. אני לא ידעתי לרכב בכלל עד ששכנתי הקטנה, תמר, צחקה עליי שאני לא יודע לרכב, רק לדבר המון. רבקי יצאה להגנתי וטענה שאני רוכב אפילו יותר טוב ממנה. היא לקחה אותי מאחורי הבניין הושיבה אותי על האופניים ואמרה לי "סע"! צעקתי עליה שאני לא יודע והיא שוב אמרה בעצבים "סע"! ניסיתי ונפלתי עד שהיא שמה לב שאני בעצם מסתכל על הגלגלים כל הזמן וזה גורם לי לאיבוד שיווי משקל .
היא הסבירה לי שאני צריך להסתכל לאופק, לאן שאני רוצה להגיע ולא למטה. וכך, רכבתי בהתלהבות ברחובות השכונה, רק שהיא שכחה ללמד אותי איך עוצרים והתרחשה תאונה קטנה שאת הכאפה שקיבלתי ממי שנכנסתי בו, אני לא אשכח במהרה. מאז כבר למדתי איך עוצרים..
מגיל 12 רבקי הפסיקה לרכב, כי זה לא צנוע. אבל אני רכבתי גם בשבילה.
לפני כחודש, התחלתי לשחות יחד עם אורי. בהתחלה, חששתי להיכנס למים ואז גיליתי שמים זה דבר נחמד, ואפילו מתרגלים לטעם אחרי הרבה ליטרים.
אחרי השיעור השני, יצא לי לשחות בבריכה בנתניה (סניף פולג). ואז גיליתי שלא תמיד אפשר להיעמד כדי לנשום, לפעמים המים עמוקים מידי. הצלחתי לצאת בקושי רב ולגלות שהמציל כבר כמעט הספיק להגיע לעזור לי. מאז לא חזרתי לפולג.
השבוע, היו קצת שיפוצים בגלילות ולכן היה לי שיעור בפולג. כהרגלי, הגעתי קצת לפני השיעור לעשות חימום, אך ברגע שהגעתי לקו האמצע משהו עצר אותי ולא נתן לי להמשיך קדימה. כל הזמן ניסיתי להתקדם, אך לא הצלחה. ואז, אחרי שהתעצבנתי, שמתי סנפירים ועשיתי בריכה שלימה הלוך ושוב.
כשאורי הגיע והתחיל השיעור עשיתי את זה גם בלי סנפירים וגם למדתי להתהפך על הגב וכך לשחות. אבל זו לא חכמה לעשות את זה כשאורי לידי.
אורי לימד אותי להיות נחמד למים, ללטף אותם ולהיות עדיין. אחרי מה שקרה לי בפולג, החלטתי שנגמרה הנחמדות ולפעמים צריכים להיות קצת יותר קשוחים, רק ככה הם ילמדו שלא להתעסק איתי. הבעיה שהם החליטו לעשות לי דווקא ולא הסכימו להזיז אותי קדימה אלא רק גרמו לי להתנשף ולהעלות את הדופק.
עכשיו, בכל אימון, אני שומע בראשי את אורי אומר לי "תהיה נחמד, תלטף את המים ותעוף קדימה".
