west logo heb white
תפריט
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
דברו איתנו

בלוג עולם המים

אימאל'ה, ג'וק!

היום בבוקר קמתי וראיתי ג'וק מת במטבח. מזל שיש ריסוס בבית וכל שנותר לעשות היה לקחת מטאטא, לקרב את הג'וק לקיר ולהניח בזהירות את המטאטא, כך שלא אראה את הג'וק.

אם זה הזמן לשאול מה הקשר בין סיפורי הג'וקים והבלוג על שחייה בים, אענה כך: יש משהו לא ברור בפחדים שלנו ומשהו לא ברור בנסיבות שמביאות אותנו להתמודד איתם. אני לא רוצה להרים את הג'וק ולהתמודד עם הפחד ות'אמת גם עם פחד הים אני לא רוצה להתמודד.

כבר הזכרתי בפוסט הקודם את הנסיבות הפרקטיות והטכניות לחלוטין שהביאו אותי להתמודד עם פחד הים, אבל ביני לבין עצמי אני לא רוצה לשחות בים. ההתמודדות שלי היא לא "ניצחון כוח הרצון" כי כוח הרצון לא רוצה לשחות, פשוט כך. אני לא חושבת שמילים כמו כוח קשורות לרצון וגם למושג "ניצחון הרוח" אני לא מתחברת, החיים זה לא מלחמה עם כוחות וניצחונות.

מה שמניע אותי להתמודד עם פחד הים זוהי דווקא ההבנה, ההבנה שיש כאן כנראה משהו טוב, ושהרצון הלא ממוקד והלא מחובר להבנה מפריע לי ליישם את ההבנות שלי.
מזל שאת ההבנה הזו הבנתי כבר בשבוע שעבר. כי השבוע, ביום שני, היה לי יום נוראי עם הרבה בכי ועצב ולילה לא שינה.

בגלל שהרגשתי מחויבת לתהליך (בעיקר בזכות הבלוג), בשבע בבוקר הקיץ הקץ על נדודי השינה והלכתי לים. בגלל שזו כבר הייתה פעם שניה עם נימרוד והיה לי טיפ טיפה יותר ביטחון ובגלל שבפנים היה לי יותר סוער מהים השקט, אז הייתה לי ולנימרוד "סוג של הצלחה".

השתלבנו יחד עם הקבוצה ומדי פעם נימרוד שחה מאחוריי ואפילו אתגר ומשך לי ברגליים, היה קטע אחד קצר שאפילו שחיתי בלעדיו.

אז חוץ מזה שכרגיל לקח לי 10 דקות להכניס את הראש למים, זו הייתה סוג של הצלחה.
באיזשהו שלב באימון, איילת ביקשה שנצלול עד לקרקעית. נענתי לאתגר וניסיתי לצלול, אבל מילימטר לפני הקרקעית לא אזרתי מספיק אומץ לצלול עד למטה. כשהרצון וההבנה יתחברו אצלי, אצליח להגיע רחוק.. אפילו עד לקרקעית.  בינתיים, לא ניצחתי ולא הפסדתי – פשוט התחלתי להתחבר.

מוכנים לקפוץ למים?

07.08.22

לקוחות יקרים

ביום ראשון תשעה באב כל המרכזים של עולם המים פתוחים כרגיל למעט סניף קריית אונו – עירונית שיהיה סגור.

הסניף בבית נועם בקריית אונו בריכה טיפולית
פתוח כרגיל.