בגיל 18 לא היתה לי בגרות ונדרתי "לבחור שם למעלה" שאני בחיים, אבל בחיים לא הולך ללמוד עוד יום אחד בחיי.
עבורי, הלימודים היו סיוט והמורים שלי גרמו לי להבין בכל פעם מחדש כמה אני אידיוט.
פעם אחר פעם, אמרה לי אמי באלגנטיות ששחייה זה לא מקצוע ואני חייב לעשות תואר ראשון.
חבר טוב בשם פטר אמר לי אז שהלימודים יהיו "צחוקים". אז נרשמתי ומצאתי את עצמי לומד תואר ראשון במרכז הבינתחומי בהרצליה. שם, בפעם הראשונה בחיי, המרצים שאלו והתייעצו איתי.
להפתעתי, אפילו גיליתי שאני לא אידיוט וגם לא מטומטם, אלא שיש לי דבר פעוט שנקרא ADHD.
אז אמא, תודה שנלחמת בשבילי שאלך ללמוד, כי היום בגיל 44, לא הייתי יכול לרכז קורס מדריכי שחייה של מנהל הספורט ללא התואר הזה שכל כך רצית שיהיה לי. ללא התואר, לא הייתי יכול להעביר שנים של ניסיון ואהבה למקצוע לעוד עשרות ומאות אנשים שרוצים גם ללמד ואולי לטפל בילדים ומבוגרים דרך הכוח של המים.
אז כן, אמא, אני מודה לך שוב ושוב שהאמנת בי לאורך כל הדרך. בזכותך, התלמידים בקורס מדריכי השחייה של אקדמיית עולם המים יצאו מקצוענים וטובים יותר.