בגיל 8 למדתי לשחות. בהתחלה לא ממש אהבתי את זה, אבל ההורים לחצו והרופא המליץ על ספורט ודי מהר מצאתי את עצמי מתאמן כל יום.
תמיד הייתי ספרינטר או לכל היותר שחיתי 200 מעורב אישי. כנראה שפשוט לא אהבתי לשחות מרחקים ארוכים באימון.
כנער לא יצא לי להשתתף במשחי מים פתוחים – המאמן חשב שאני לא מספיק טוב לצליחת הכנרת התחרותית ולא היו משחים אחרים.
בגיל 18 הפסקתי לשחות תחרותי ולא שחיתי במשך 20 שנה. אומנם עזרתי בארגון תחרויות שחייה ועקבתי אחרי עולם השחייה אבל משהו לא התחבר כדי שאחזור לשחות.
בשנת 2009, כמה חברים מימי השחייה התחילו להתאמן בקבוצת "מאסטרס" ועמדו להשתתף במשחי המכביה באותו השנה.
והמחשבה לחזור לשחות הפכה ממשית.
כשחזרתי לשחות הבנתי שאת הריגוש של הספרינט מחליפה הנחישות של השחייה למרחקים ארוכים ואת הכוח מחליפה אפקטיביות התנועה. גיליתי גם שהתשוקה האמיתית שלי היא שחיית מים פתוחים ומאז אני שם. בקיץ, בחורף, בימים ואפילו בלילות. ככל שעברו השנים, שמתי לעצמי למטרה לקדם את שחיית המרתון בארץ ולחלוק את היופי שבספורט הזה עם אנשים רבים ככל האפשר.
