בגיל מאוד צעיר 2-3 הייתי רצה למציל בבריכה והוא היה זורק אותי למים ואני, במקום לפחד, הייתי יוצאת אליו שוב ושוב כדי שיזרוק אותי פעם נוספת. כך, כמעט בלי לשים לב, למדתי לשחות והמים הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
גרתי יחסית קרוב לים, במהלך השנים השתתפתי בצליחת הכנרת ובמשחה חפר, והים תמיד היה עבורי מקום של חופש ומפלט מהחיי היום יום, אהבות ואכזבות.
בגיל 47 עברתי פרוצדורה שפגעה בעצב לאורך הרגל ודווקא מתוך הקושי גיליתי מחדש את עולם המים דרך ההידרותרפיה. שם הבנתי שהמים הם לא רק המקום שבו אני מרגישה הכי טוב, הם גם המקום שבו אני יכולה לעזור לאחרים להרגיש טוב יותר.
הבנתי שהייעוד שלי הוא לטפל באנשים דרך המים, ובדרך הזו גם להמשיך לטפל בעצמי.
היום, אני מרגישה שהמים הם חלק ממני, והיכולת לשלב בין אהבה למים, טיפול ונתינה היא מתנה גדולה עבורי.