בדרך הביתה, לאחר המרוץ, שאלתי את עצמי מה היה מיוחד באירוע הזה. אנסה לתאר לכם את הקסם הזה שנקרא מרוץ הר לעמק, מרוץ שחוצה את כל שבילי צפון ארץ ישראל והוא רק בן 4 שנים, ואיך קרה שהוא גדל בכל שנה ב- 300%?
לפני שנתיים, באחת השיחות עם ערן שומרון הוא סיפר על שני אירועי ספורט חשובים שהיו לו: 1. רכיבת קבוצת עולם המים מתל אביב לאילת ב-2009
2. מרוץ הר לעמק 2010
רק תנו לי לשמוע כאלה "מסקנות" ומיד אני רוצה 215 ק"מ. מרוץ שליחים, וואו! כזה עוד לא עשיתי, ולכן בשנה שעברה, באפריל 2011 אבנר ואני מאוד רצינו לארגן קבוצת משתתפים למרוץ הזה. לצערי, לא הצלחנו למצוא עוד שותפים למסע הזה, אבל, חשוב להדגיש, שלא נשאר לי טעם של פספוס, כי פשוט עוד לא הבנו מה אנחנו מפספסים… או כמו שאומרים: מה שלא יודעים, לא כואב.
הפעם היה לי ברור שאני "שם" בכל מצב, בכל הרכב שיידרש ואכן הצלחתי – התייצבתי עם עוד 11 חברים יקרים מהקבוצה שלנו למרוץ הר לעמק 215 ק"מ (בחלוקה לשתי קבוצות של 6 חברים).
חברי הקבוצה :
1. ערן גוטמן – מוביל, מוציא לאור ומנהל התפעולי של תחרות זו- (חצי) ישראמן 2012
2. גיא סגל – איש ברזל 2011
3. אריק בשירי – איש ברזל 2011
4. שירי המאירי – מרתוניסטית 2012
5. אורלי צוקרמן – אשת ברזל 2011
6. אבנר מימון – מרתוניסט 2011
7. נינה א.עזרא – (חצי) איש ברזל ישראמן ומרתוניסטית 2011
8. אביב ים שחור – (חצי) איש ברזל ישראמן ומרתוניסט 2012
9. אלון גמזו – (חצי) איש ברזל ישראמן 2012
10. נאור גולדמן – (חצי) איש ברזל ישראמן 2012
11. אריק הייבלום – (חצי) איש ברזל ישראמן 2012
12. אנוכי – איש ברזל 2010 ואולטרא מרתון2011
קבוצה חזקה למרחקים ארוכים – זמן ממוצע של 60 דקות לריצת שטח של 10 ק"מ.
על מנת להגיע מוכנים למירוץ שחלקו מתקיים בלילה, נפגשנו למספר ריצות לילה לתרגול ריצה עם פנס ראש וריצה בשבילים חשוכים.
אחרי תיאור הנתונים היבשים, אני רוצה לשחזר לעצמי את סוד הקסם…
בסופו של יום, מרוץ הר לעמק הוא הרבה יותר ממרוץ. מדובר באירוע משפיע, מעורר השראה בענק. הוא מחזיר לך את גאוותך כישראלי, במיוחד בשבוע שבו דוללה אוכלוסיית המדינה ב 4 גברים בגלל מקרי רצח הזויים ואז בא לך כזה אירוע חיובי ומחזיר את החשק לחיות כאן.
וכמובן שהריצה שלך הפעם היא לא ריצה ממש רק שלך, אתה חלק ממשהו גדול יותר – משהו שיתופי. לי זה עושה את זה בגדול, כמו שאמרו כולם בגמר "הנאה צרופה".
אירוע מדהים!
ליממה אחת אתה פוגש את "ארץ ישראל היפה" וככל שהתקדמנו, חצינו דרך הנופים הנהדרים, חנינו בצד הנחלים, פגשנו חברים ועברנו בין תחנות ההחלפה, הבחנתי שאני בתוך חוויה שונה מכל מה שעשיתי בשנים האחרונות, זה משהו אחר לגמרי – מפרגנים אחד לשני. זה אירוע שבו אנחנו שמים בצד את הלחץ והדאגות ל – 30 שעות ונכנסים לתוך מציאות אחרת.
וכל זה קורה בזכות שותפים שאתה רוצה להיות "תקוע" איתם במשך 30 שעות. כל זוג היה אחד עם השני בין 24 שעות ל 30 שעות – המון זמן שמספיק לך לייצר קרבה חשובה וחברות טובה לעתיד.
שאלתי את עצמי "מתי לאחרונה מצאת את עצמך רץ ב-4 לפנות בוקר עם שירי, עמוק בשטח בשבילי הצפון, כשאור הירח מאיר לך את הדרך בין יישובי הדרך והשבילים השונים?
כל זה תוך תחושת עילאית של נשיאת הלפיד הקבוצתי ומי כמונו, חברי קבוצת טריאתלון עולם המים, יודעים להיות יחד. רק שהפעם באנו ליהנות (במרוץ שהוא מרוץ קבוצתי). באנו לנוח וגם לרוץ 4 מקצים של 12 ק"מ ואגב, הופתעתי שלא סיימנו אחרונים אבל מי סופר בכלל איזה מקום או מה התוצאה הסופית.
לפני הכל, חייב לציין את תרומתו האדירה של ערן גוטמן, שלקח אחריות כוללת על הצלחת המרוץ והשקיע שעות רבות בניהול והעברה מסודרת של "התורה" אל כל עשרת החברים שלנו זאת היתה הפעם הראשונה.
מירוץ שליחים מאפשר מעת לעת לעצור לאכול ארוחה קלה בזמן שזוג אחר רץ את החלק שלו – אנחנו, אוהבים לאכול
קצת על המסלולים שלי ושל שירי
מקצה 1 – מקיבוץ שמיר לאגמון החולה:
שעת צהריים, די חם, אבל תחשבו איזה כייף זה לרוץ עם שירי בשבילי אגמון החולה לצד מטיילים רבים המשתמשים בקולנועית החשמלית הלבנה, ולנו כיף – אנחנו חיים, אנחנו רצים
מקצה 2 – מתחנת הכוח בספיר בדרך לכלא צלמון:
שעת שקיעה, סוף היום הראשון ותחילת הלילה – אור ראשון של ירח מלא וכל הזמן מטפסים. שירי ואני נערכנו לקראת הקטע הקשה הזה ושלפנו את האייפון עם הפלייליסט ממרתון תל אביב האחרון שלנו – יותר מזה לא היינו צריכים דבר, ועוד עליות בשטח – אין דברים כאלה.
מקצה 3 – מחנות הספורט בצומת זרזיר ועד אלוני אבא:
השעה 03:50 ושוב, אין דברים כאלה – שירי ואני מטיילים בכייף את ה 7 ק"מ ופוגשים שוב את נאור ואלון. כמה כייף לעשות את המרוץ הזה עם חברים
מקצה 4 – אופססססס, תקלות תקלות – הגענו לתחנה 22 במקום לתחנה 21:
ובעוד הזוג שלפנינו (אורלי ואריק) מסיימים את הקטע האחרון שלהם, אנחנו פשוט לא במקום הנכון. כתוצאה מהפשלה נאלצנו לחפש ולמצוא את נקודה 21.
בשניה שהציפ' היה בידיים שלנו, התחלנו לרוץ ולרוץ הכי מהר שרק אפשר ולאט לאט הגברנו מהירות ריצה. אין ספר ששירי ואני שברנו שיא אישי לריצת שטח של 12 ק"מ . אבל גם בריצה זו כל כך נהנתי – זאת ריצה בשטחים חקלאיים, שטחים מעובדים – פרות חסמו לי את שביל היופי האין סופי של עמק יזרעאל. מתי ?? מתי?? יצא לי שוב להיות כאן ולרוץ כאן? ועוד באביב… אין דברים כאלה.
בחזרה לנקודת הסיום הסתמסתי עם אבי ועם פרל – סמס קצר – " איך לא באתם?! שנה הבאה אתם פה!" פרל מיד ענה לי "ברור, עם שירי", אבי ענה "שרק נהיה בריאים וגם את זה נעשה"
אז שרק נהיה בריאים וגם את זה נעשה שנה הבאה.
תיאור כללי של כל המקצים:
צוות 1 ערן ונינה – 42.8 ק"מ
צוות 2 אבנר ואריק ב. 35.1 ק"מ
צוות 3 אורלי ואריק ה. 31.5 ק"מ
צוות 4 שירי ויוסי 37.4 ק"מ
צוות נאור ואלון 5 37.9 ק"מ
צוות 6 אביב וגיא 31.2 ק"מ
– סוף דבר –
עוד יום וקצת ואני בדרך למסע נוסף – רכיבת חברים מעינת לאילת, ועל זה בפוסט הבא.
