תפריט
חיפוש
דברו איתנו

סיכום חוויית אולימפיאדת לונדון 2012: דברים שרואים משם…

אולי אתחיל דווקא מהסוף…

הסתיימה לה אולימפיאדת לונדון 2012 ואני ממש מרגיש שחסר משהו – התוכניות בטלוויזיה כבר לא מעניינות יותר, אני מחפש איזה מידע קל על האולימפיאדה ומופתע לגלות שכולם חזרו לכדורגל וכדורסל… לא שאני נגד כדורגל וכדורסל, אבל היה כל כך כיף לאורך כל הימים הללו, בהן תחרויות שחייה, התעמלות, קפיצות למים, אפילו סוסים, מרתון הליכה ועוד הציפו את המסך… עדיף בעיניי על ענפי הספורט שמופיעים בכל העיתונים.

וקצת לכמה משפטים מהעיתונות ובכלל:

דיוויד בלאט אמר את אחד הדברים החכמים וגם חלק מהחזון שלי בחיים: "בארה"ב, ספורט וחינוך הם אותו דבר", ולא רק במילים אלא במהות: ילד בארה"ב מקבל מדי יום, החל מהגן ועד גיל 10, שיעור ספורט והילדים נחשפים לכל ענפי הספורט. האם זה חשוב יותר מלימודי תנ"ך או ספרות? אני לא חושב, אבל בהחלט הייתי מקצץ מעט מכל המקצועות על מנת שילדים מכל גיל יקבלו שיעורי שחייה, התעמלות, כדור (ולא רק כדורגל), אתלטיקה ג'ודו ועוד… הילדים יהיו יותר חכמים, יותר מצוינים, יותר יתגייסו לצבא, תהיה פחות אלימות, כשבמקום להשקיע את האנרגיה באלימות ישקיעו אותה בענפי הספורט השונים.

טוב, זה יקרה אם אני אהיה בתמונה, אבל זה כנראה יקח קצת זמן.

בנוגע לאולימפיאדה עצמה (מה שבטוח, דברים שרואים מכאן לא רואים משם…):

אורן, שנסע יחד איתנו לצפות בתחרויות, אמר משהו מדהים: "איפה הפס הצהוב של שיא העולם?!" כן, לצערנו לא הכל וורוד, והבריטים לא ממש חשבו איך להראות לנו גם את שיא העולם וגם את הפס שרץ על המים, של שחיין החזה קמרון ונדרבורג והשיא המדהים של דנה וולמר האמריקאית, שהיא לא רק שחיינית בחסד, היא מדהיייימה! ואת שניהם ראינו ממרחק של 2 מ'…

אבל יותר משיאי העולם והשחייה, ריגש אותי עד מאוד, כולל גלי חום ואולי אפילו דמעה – אלכס שטילוב.

ערב לפני, דיברנו איתו בסקייפ כשאחיו ששהה עמנו באותו מלון, שוחח עמו ארוכות. איחלנו לו בהצלחה והוא נראה ממש רגוע, שליו ונחוש להצליח.

מדהים לראות את אלכס שטילוב – אדם מופנם, גבוה, חייכן אבל מקצוען, עומד בקו אחד עם הסינים, יפנים ועוד…. לפי דעתי הוא פי כמה אלגנטי בביצועים, אין לו תלונות על השיפוט אלא מסקנות על איך צריך להתאמן על מנת להיות בטופ העולמי. לדעתי, הוא צריך לדבר עוד ועוד בתקשורת על מנת לגרום לאלפי ילדים להתאמן בהתעמלות מכשירים. את הבן שלי רציתי לרשום והוא רצה, אבל כולן היו בנות והוא החליט לוותר ואולי להגיע לזה בעתיד… מודעות, מודעות, ועוד מודעות.

קצת על לונדון

הארגון היה מרהיב, כולם מחייכים, אתה לא יכול להתבלבל, אתה אפילו לא אומר "ג'ק" ומישהי אומרת לך "פור דה אקווטיק סנטר ווסט", כאילו ראו לאן אנחנו הולכים.

אין שירותים ברכבות וכמעט בכלל, נו טוב, כמו הבריטים – תמיד מתאפקים… 20,000 איש נכנסים להיכל התעמלות או שחייה, אף אחד לא דוחף ואף פעם לא נעמדים בתור (פרט לבדיקות הביטחוניות).

ברכבת התחתית אין פחים (שלא ישימו פצצות) וכנראה שמי שרוצה ללמוד על תורת התורים כדאי שילך ללונדון – אפילו בחנות המזכרות הלכנו 25 דקות בקצב יחסית גבוה, והכל בתור אחד, כל הזמן נראה שאתה כבר מגיע.

כשהגעתי לחנות, ראיתי אנשים קונים כאילו אין מחר, אז גם אני קניתי כמה בובות, חולצות וסיכות. באמת שלא היתה ברירה, הלכנו כל כך הרבה – לא נקנה?!

אז ראינו את שטילוב, שחייה, גמר 400 מ' מעורב בין פלפס ללוכטה, הגמר שאולי הציל את פלפס. הוא הבין שצריך לעשות משהו ומהר והוא הדהים את העולם כשהצליח.

השחיינית המצטיינת לפי דעתי דווקא היתה רבקה סוני, שהיא אחת השחייניות הטובות בעולם ואותי עניין דבר אחר, איך היא מגיבה כשלוקחים לה את הזהב ב-100 חזה, או איך פלפס מגיב שלוקחים אותו ב-200 פרפר.

פלפס זרק את הכובע שלו ואז היה הגבר שבגברים, ליווה את דה קלוס, הסביר לו למי לעשות שלום ועוד…. אצלי הוא קיבל המון קרדיט, אבל רבקה, התפוצצה למאית שנייה, חייכה, הודתה לקהל שעודד אותה, לחצה ידיים… הקהל ממש אוהב אותה, מתים עליה ונראה שגם נבחרת הבנות מארה"ב. לפעמים זה יותר חשוב מהכל… וב-200 חזה היא לא לקחה שבויים, כבר בחצי הגמר שברה שיא עולם ושוב בגמר. איזה שחיינית, איזו צניעות, מדהים.

היינו גם בקפיצות למים, כדורעף חופים ב-12:00 בלילה… קשה להבין איך ספורטאים מתפקדים בשעה כזאת, אני הייתי מת.. 🙂

אבל החוויה הכי כיפית היתה לנסוע עם החבר'ה, שחיינים, ספורטאים מעולם המים, כשכל חוויה רק מתעצמת עוד ועוד כשמדברים עליה אח"כ.

ובל נשכח את ריאן לוכטה השחיין האגדי… אני לא אגיד מסכן, כי כל שחיין יכול לחלום להיות כמוהו, אבל הוא נמצא בצל של פלפס… שחיין כלכך טוב, כזה מדהים, נראה יותר טוב מפלפס פי כמה, אבל לא קראתי עליו אפילו כתבה אחת וחבל… מעניין מה הוא אומר, מה הוא חושב?

ולסיום, אבל את זה כבר ראינו בבית – נטע ריבקין, שבפעם הראשונה בחיי שאני רואה 4 שעות רצוף את כל גמר הנשים וטקס הסיום… כל הארצות מתאחדות ביחד, לרגע אין פוליטיקה, אין מלחמות, כולם ביחד על דגל בריטניה…

הנבחרת הישראלית היתה גדולה והצליחה יותר מתמיד, אז מה אם אין מדליה, העיקר שיש קצת עומק וספורטאים חדשים מגיעים, מופיעים ומרגשים. אני כבר ממש מצפה לריו 2016, לטומרקין, ברנע, קופלוב, עמית עברי, שטילוב, נטע, לגולשים, ג'ודו… מקווה שאת אריק זאבי נמשיך לראות גם אם לא כמתחרה, אז כמקדם את הספורט, כי יש לו המון לתרום.

אני כותב ומתרגש – לראות את הספורטאים, הרגעים, להרגיש את האדמה רועדת מספורטאי בריטי שלוקח מדליה ואת גדולי הספורטאים אחד ליד השני… מרגש, מרגש ועוד קצת מרגש.

אז בינתיים, כל מי שמגיע למחנה האימונים הקרוב בספטמבר, יוכל לראות שוב את השחייה, כולל פרשנות שלנו ואולי של רומן טיטישניידר, שלא רק שוחה טוב, אלא נושם, הולך, קורא וחי את השחייה כמו….

מוכנים לקפוץ למים?

07.08.22

לקוחות יקרים

ביום ראשון תשעה באב כל המרכזים של עולם המים פתוחים כרגיל למעט סניף קריית אונו – עירונית שיהיה סגור.

הסניף בבית נועם בקריית אונו בריכה טיפולית
פתוח כרגיל.