מכירות:073-7579019
כל נושא:03-6992995
 |  כניסה ללקוחות  |  EN

סוף הוא תמיד התחלה: נפרדים מעולם המים גלילות

פורסם בקטגוריה: כללי ,
  • בית
  • כללי
  • סוף הוא תמיד התחלה: נפרדים מעולם המים גלילות
פרידה ממרכז השחייה והידרותרפיה גלילות
עולם המים גלילות – * החזון המטורף  * אלפי השחיינים והמטופלים  * המדריכים  * המאבק של שנה וחצי  * הסגירה  * הנפילה  * הכעס  * התקווה והמירוץ לכיוון עתיד טוב יותר לילדינו.
אורי סלע מספר על מיליון מחשבות שעוברות לו בראש לאורך תקופה של שנה וחצי של מאבק, עד לסגירת המרכז הגדול והמקצועי במדינה ללימודי שחייה והידרותרפיה.
* * *
החלום לפני הקמת גלילות
היה לי חלום להקים ללא עזרה מטעם המדינה, עירייה או כל גוף אחר, מרכז שחייה שיוכל לעשות הכל – ממש בית, שילדים שלמדו בו שחייה יוכלו לאחר מכן להביא את ילדיהם לשחיית פעוטות, לטפל בבעיות גב, לפרק מתח וסטרס, ללמד שחייה, לאמן מאסטרס, טריאתלון, לימוד שחייה, אימון שחייה מגיל 3 חודשים ועד 120, במים חמים, פושרים ונעימים עם טמפ’ משתנה, סירקלוציה משתנה, יעוד שונה במהלך שעות היום והימים בשבוע, ללא חדר כושר, ללא חוגים. רק מים, מים ועוד קצת מים. כשהלכתי ליועץ העסקי הראשון (בלי לציין שמות) וסיפרתי לו על הרעיון, שילמתי יפה והוא בדק ואמר לי שזאת התאבדות כלכלית והפציר בי להקשיב לו ושהפרויקט הוא בלתי אפשרי. הוא גם אמר “אתה בחור נחמד, חבל”. לא עברו כמה שעות, הרמתי המון טלפונים לתותחי הבריכות שאמרו לי שזה בלתי אפשרי לחמם מים מ-29 מעלות ל-34 במשך הלילה ובכלל, ללא חדר כושר, ספינינג וחוגים, אין שום סיכוי. ואז, דרך מט”י הפנו אותי ליועץ עסקי מדהים מחברת “נתיב” בשם יוסי ווקס. יוסי בדק את כל הנתונים וראיתי את הניצוץ שלו בעיניים, כמעט כמו הניצוץ שלי כשחשבתי על זה. הוא אמר לי שלא רק שזה יעבוד, זה יהיה מדהים, אבל שהוא יקרע לי את הצורה בשיעורי בית, תחזיות ונתונים והאם אני מוכן להמון שינויים? כמובן שהסכמתי. מאז, במשך שנתיים, הייתי מגיע למרכז עזריאלי לפגישה של שעתיים, מקבל שיעורי בית, משנה דברים, לומד המון וכך הקמנו את המרכז. בדרך היו המון אנשים מקסימים כמו אבא של אשתי, יצחק סלע (דרך אגב, אשתי גם סלע וכנראה התחתנה איתי רק בגלל שם המשפחה :-)), שבדק שאני לא מפנטז יותר מידי (יש לי את הבעיה הזאת שאני מסתובב עם יותר מדי רעיונות…), בדק כל מדידה וניהל את כל המשא ומתן מול הקבלנים. לכל זה כמובן הוסיפה מאוד תמיכתה של אשתי שהאמינה, המשפחה, אמא, עידו, בן והחברים.
תחילת המאבק לפני שנה וחצי
כפי שאתם יודעים או לא, עולם המים גלילות משרת כ- 10,000 איש שמגיעים אלינו בשנה ויותר מ-2,000 פעילים – מבוגרים, ילדים, מטופלים ושחיינים. נכון, לא ציפיתי שזה ייגמר… חתמנו על הסכם ל-6 שנים ורק אם לא ייבנה כלום במקום, נוכל להמשיך. אני לא באמת האמנתי שזה יגמר אחרי 6 שנים. איזה פסיכי ישקיע סכומי עתק אם יש תקופה כזאת קצרה? במיוחד שרק בכדי להחזיר את ההשקעה, לוקח כ- 5 שנים (!) טוב, אז הפסיכי הוא אני. כשנודע לנו על רוע הגזירה, התחלנו בפניות לכולם – הפעלנו שחיינים, הורים, מטופלים.. וכולם הושיטו יד חמה לעזרה. באמת, העם של השחיינים ובפרט שחייני עולם המים הוא מיוחד – לכל דבר שצריך, כולם נרתמים לעזור. אז אולי זה לא עזר להציל את גלילות, אבל ללא ספק פתח בפנינו עולם מופלא. ככה נפגשנו עם סגנים, אחראים על הספורט, נכסים, צוות צפון, חברי כנסת, ובמיוחד ח”כ יוחנן פלסנר שתומך ומקדם את הספורט. בסוף, הגענו לכולם – מלשכת ראש העיר ועד אחרון הפקידים. איילת אייזן מנכ”לית העמותה של עולם המים הבריאות והספורט, שנוסדה במטרה לקדם ילדים מיעוטי יכולת בספורט ובפרט בשחייה, הצליחה לאחר אין ספור שיחות ופגישות להביא את העירייה וממלא מקום ראש העיר להגיע לגלילות, לראות את הפעילות, להתרשם ואפילו להגיד במילים שאם היזם יסכים, הם יאשרו לנו להישאר עוד חצי שנה. היזם לא הסכים ואפשר להבין אותו, אבל זה בהחלט לא נתפס – יש מקומות שאסור לסגור, במיוחד מקומות שמחזירים אנשים לחיים, למעגל העבודה, מקומות שחוסכים למדינה מיליוני שקלים… הרי במקום שהמדינה תבנה ותשפץ, אנחנו עשינו את זה ובצורה הכי טובה שיש. בשלב מסוים במהלך חודש נובמבר, אמרו שאין ברירה – אם נישאר או לא, חייבים ליידע את העובדים, בנקים, ספקים… בקיצור, ממש לא צחוק.
עובדי עולם המים
לפני הכל, תודה לערן שומרון שמנהל את כל רשת עולם המים, שבזכות עבודתו הקשה וניהולו המסור, מתאפשר לי ליצור, לעשות, לפנטז…. עובדי עולם המים לפני הכל הם אנשים מיוחדים. אנשים שנבחרו בקפידה, עברו הדרכה מקיפה עם המנהלים המקצועיים, חלקם אפילו היו חלק מההקמה של גלילות. רובם רואים את החיים שלהם במים, אנשים עם שליחות וידע עצום… אז איך אומרים לאדם כזה שאתה מעריך אותו כחבר וכאיש מקצוע, אחד או אחת שנמצאים איתך 5,6 ו-8 שנים – איך אומרים שלום?!?! אנחנו תמיד מדברים מהלב, ממליצים לכל עובד את מה שהכי נכון לו באופן אישי ולא חושבים על עולם המים. התהליך היה קשה ובזכות אשתי שדאגה לי עם מרקים, אכלתי כמעט כל שורש אפשרי. הייתי מנוזל כל הזמן, מרגיש צמרמורות, גלי חום, ממש כמו אישה בהריון וגם שרפו לי העיניים. אנשים בכו אם בגלל אהבתם למקצוע, לילדים, להורים והמטופלים. חלקם החליטו לשנות מקצוע והלכו לדרך חדשה ואנו מאחלים להם את כל הטוב שבעולם, אבל שיחות כאלה הם תמיד לא נוחות, אפילו שהכל ידוע – סוגרים מקום, אין ברירה … חיסלתי ויטמין C ובקבוקי שמן עץ התה שנגמרו ממש מהר, שלא לדבר על שיטקר שלקחתי… בקיצור, שבוע ממש קשה שלא נגמר. שבוע שאתה רק רוצה לישון וכשאתה כבר מגיע למיטה, אתה לא נרדם – מצד אחד חושב על החברים, העובדים והשחיינים ומצד שני אתה חייב להיות חזק, להיות חד ולהמשיך בכל הכוח, להיפגש עם ראשי ערים, מועצות מקומיות, בעלי בריכות ועוד… מעניין מה יקרה עכשיו לאחר פינוי גלילות… כשפיניתי את כפר שמריהו לפני 10 שנים, נפלתי ל-48 שעות של הקאות ושלשולים, אבל אחרי זה קמתי ורצתי בכל הכוח למרחק וכך בעצם קם לו מרכז גלילות.
השחיינים וההורים
אני אתחיל ממספר שיחות עם הורים שאמרו לי “הילד שלי היה עם פחד מים, לא רצה לשחות וזה היה לפני 6 שנים. היום הוא שחיין, חזק, אוהב מים, הוא רוצה ויכול להגיע רחוק, מה לעשות?” כמובן שכפי שאני הייתי ממשיך לשחות עם הילדים שלי בכל מצב, הודעתי לכל אחד באופן אישי על הרצון להמשיך ובצער רב הפניתי אותם למספר מרכזים מומלצים באזור ת”א, העיקר לא להפסיק לשחות ולהתאמן. להרבה מאוד שחיינים לא היה מקום, המון עברו לפולג ואין לי ספק שזאת ההחלטה הכי טובה ואנו מודים להם על הבחירה להמשיך איתנו. וחלק ילכו לבתי ספר אחרים, ואני מקווה שיהיה לילדים והפעוטות טוב.
על משחה 24
תודה רבה לעמותת עולם המים הבריאות והספורט על ההפקה, למיה שלזינגר על הרעיון ולאיילת אייזן שארגנה את כולם. תודה לשחיינים, למאמנים ולכל חברי העמותה ששמרו וארגנו גם בשעות הקטנות של הלילה. קשה להרחיב על המשחה, פרט לעניין שיש כוח חזק מאוד לשחייני עולם המים, במיוחד כשהם יחד. כך הוחלט על המשחה בפחות משבוע, שחיינים רשמו את עצמם לבד לאורך 24 שעות וכל הזמן שחו, אם זה ב- 1 בלילה או 4 בבוקר. הילדים הגיעו בסביבות השעה 11 עם הסבתות, סבים ואפילו הפעוטות, צוות עולם המים והמטופלים – כולם שחו ותרמו לעמותה למען קידום ילדים בספורט. כמובן שהיה גם מלא אוכל, פיצות, אלכוהול ושמח. אפילו פתחנו בקבוק שמפנייה בסוף – להתחלות חדשות. אבל כן, אני מודה, העיניים שלי היו עצובות ואפילו שרפו קצת. קשה לעכל ולהבין, אפילו שאנו יודעים שזה לתקופה, שהיה מדהים וטוב… אבל המון דברים קרו בגלילות והנה, המשחה מסכם את הכל. שחיינים הכירו והתחתנו, צוות שלם גדל פה וחלקם אף הקימו משפחות ביחד, אנשים בהחלט הרגישו בית וזה מחמם את הלב.
ולסיכום:
זו היתה אחת התקופות היותר טובות, מאתגרות, מעניינות וקשות, אבל אני גם מרגיש שמשהו טוב ייפתח ממש בקרוב, משהו טוב שיוכל להמשיך לעזור לאלפי אנשים, לחנך לספורט וללמד במסגרת עמותת עולם המים אלפי ילדים בשנה שחייה ללא תשלום (ילדים מיעוטי יכולת ובעיות התנהגות). הפגישות עם כולם הראו שיש מקומות ואנשים מאמינים כפי שמאמינים בארה”ב שהשחייה היא דרך חיים ואופציה מעולה להתפתח בכל תחומי הספורט ומעניקה לנו את הכלים להתמודד עם אתגרי החיים. ואם שאלתם מה יקרה ב- 1 במאי 2015? התשובה בתמונה המצורפת: מרכז ללימוד שחייה והידרותרפיה עתידי   תודה לכולם – לצוות הנפלא, ללקוחות, תודה מיוחדת לכל המאמנים והמטפלים שעוזבים השנה. שתהיה לכולם דרך של אור, דרך חדשה, המון שחייה, אורח חיים בריא, זוגיות וילדים (כמובן שילדים שחיינים). אוהב את כולכם מאוד, אורי סלע