מכירות:073-7579019
כל נושא:03-6992995
 |  כניסה ללקוחות  |  EN

חוויות אישיות מטריאתלון אילת סבב גביע אירופה, עילית 2009 מאת אסף כהן

פורסם בקטגוריה: טריאתלון ,כללי ,
  • בית
  • טריאתלון
  • חוויות אישיות מטריאתלון אילת סבב גביע אירופה, עילית 2009 מאת אסף כהן
טריאתלון | טיפול במים | שחייה שיקומית
אסף כהן
אני עדיין מריץ בראשי ונהנה מכל רגע שעבר עלי בתקופה האחרונה כשגולת הכותרת היא יום התחרות בשבת. סיימתי תחרות במקצה העילית בסבב גביע אירופה בטריאתלון הדבר הראשון והחשוב לי ביותר הוא להודות לכל אחד ואחת מהמעורבים לפני הזינוק לתחרות ובזמן התחרות על כך שהייתם חלק בלתי נפרד מהתחרות עבורי. העידוד היה כוח נוסף שדחף קדימה ואיפשר לי לעשות ולהשיג את מה שייחלתי לו! אני מודה לכל אחד ואחת מכם על המעורבות הזו ועל הפרגון האדיר שהענקתם לי, לפני, בזמן ועוד הרבה אחרי התחרות! פרט לזה, מאוד מתחשק לי לשתף את כל מי שרוצה לקרוא על התקופה האחרונה שעברה עלי בהכנות לקראת התחרות הזו ובכלל… הרבה מכם חברים יקרים אומרים לי שאני מהווה עבורכם מקור השראה… אתם גם כותבים ובעיקר נותנים לי להרגיש את זה… אני מאוד אוהב לשמוע את זה ומאוד מקווה שההשראה באה לידי ביטוי גם ביום יום… גם במעשים, בתחושות ובהתמודדות היומיומית בשגרת היום שלכם/ שלכן, באימונים ובכלל… הרבה פעמים תשמעו אותי אומר “הטריאתלון הוא רק תירוץ…” עולם הספורט שאנחנו בוחרים מייצר עבורנו מיקרוקוסמוס המאפשר לנו להתמודד עם נקודות אופי חזקות וחזקות פחות שלנו… מאפשר לנו להראות לסביבה ולהיראות בעיני הסביבה מי אנחנו ו”ממה אנחנו עשויים”… אני מאמין שהספורט או אותו תחביב שאנחנו בוחרים לעשות עושה אף יותר מלהבליט את קווי האופי הטמונים בנו… אני מאמין שאותו התחביב מעצב לנו את האופי, מחדד לנו את החושים ועוזר לנו להבין מי אנחנו באמת וגם, מי אנחנו רוצים ויכולים להיות. לגבי טריאתלון אילת האחרון… עברתי דרך ארוכה עד אליו אבל אתחיל לפני כחודשיים… טריאתלון שדות ים היווה מבחן עבורי, בין אם להתחרות במקצה העילית או בקבוצות הגיל… ידעתי שהאתגר בשחייה יהיה גדול ובאותו היום, על קו הסיום של שדות ים, החלטתי שאני הולך על זה! שאני עושה הכל כדי להירשם לקטוגריית העילית באילת. בסך הכל, אם נשים את הדברים על השולחן הסיכון הוא גדול. הרבה אמרו לי שיש לי “פודיום בטוח” בתחרות של יום שישי ושיש סיכוי גדול שיעשו עלי OVER-LAP ביום שבת וכך אצא קירח מכאן ומכאן, אבל מבחינתי זו לא היתה שאלה בכלל, ראש לשועלים או זנב לאריות – התשובה שלי ברורה: אני ראש לאריות! כך לפחות אני ניגש לדברים… זו הגישה! כמובן שהתייעצתי עם בעלי נסיון וידע – היו דעות לכאן ולכאן, חלק חשבו שכדאי שאחכה לרשימת המתחרים הסופית, לכמות המתחרים ואבדוק אם יש מישהו ברמה שלי בשחייה כדי שלא ארכב לבד. אני ידעתי שאם אני מחליט שכן, אז כן! שזה תלוי אך ורק בדבר אחד- בהחלטה שלי.. גם אם זה אומר לרכב לבד 40 קילומטר… הודעתי לכל מי שרק הסכים לשמוע שאני מתחרה בקטגוריית העילית באילת… קיבלתי מדני שחור מ”טיים טריאל” חליפת עילית במיוחד לתחרות הזו. אחרי כל ההצהרות האלו – כבר לא הייתה (ולא רציתי שתהיה) דרך חזרה… התחלתי חודשיים של הכנות. הרצתי את התחרות בראש המון פעמים וראיתי תסריטים שונים. על התסריטים האופטימיים התענגתי, את הפסימייםהעברתי מהר הלאה והשתדלתי לעשות להם FF (Fast Forward). אותם חודשיים של אימונים היו מבחינתי גם קפיצת מדרגה כי השותף שלי והאיש המדהים- אשר בן גל, נצמד אלי והחלטנו יחד שזה פרויקט משותף… התחלנו לפרק אותי באימוני שחייה מפרכים כדי לקצץ כמה שיותר שניות מהזמן שלי ב 1500. העבודה היתה קשה אך מספקת. כל הזמן ראיתי לנגד עיני את המטרה שלי וכל פעולה שעשיתי, כל התמודדות מאתגרת באימונים היו כלי להשגת המטרה הזו! לאילת הגעתי ביום שלישי בצהריים, כדי להסתגל ולהיות קצת עם עצמי באימוני חידוד ובשקט. חברי הקבוצה המדהימה שלי כבר נתנו לי להבין הרבה ימים מראש שהם הולכים להרים בתחרות אווירה שאף אחד לא ישכח! הגיעו כמעט כל המשפחה שלי, הרבה מאוד חברים והמעמד הפך להיות עוד יותר מחייב מבחינתי! ידעתי שעומד מאחורי גדוד שלם של קהל מעריצים תומך וזה היה מרגש ומחזק, מלחיץ אך באותה מידה מעצים! הרבה דברים עברו במהלך ימי השהות שלי באילת, הרבה מאוד מחשבות, שיחות ועצות מאנשים יקרים, תחושות של מחלה מתבשלת וחוסר כוח מוזר, אך בסופו של דבר הגיע יום התחרות! הכל הלך חלק, בדיוק לפי מה שתכננתי והתכוננתי בעזרת אשר! הצגת המתחרים נתנה את הסימן הראשון שיש מאחורי עדת מעודדים נרגשת ותומכת. כל מה שהתכוננתי אליו עומד לפני כרגע וממתין לצופר הזינוק! ברגע ששמעתי את הצופר שעטתי למים והזינוק שלי כהרגלו היה טוב מאוד! עמדתי עם כל השחיינים באותו הקו אך מהר מאוד ניכר הפער ותוך מאה מטרים ראיתי אותם כבר מתרחקים ממני ופותחים פער… ידעתי שאני לבדי נותן את הכל ומנסה לצמצם כמה שיותר את הפער! לקראת סוף הסיבוב הראשון אני כבר שומע את הקהל מריע וזה מעודד! אחרי כל המאמץ של ה 1000 לא ידעתי איך אני מצליח לשחות עוד 500… התאמצתי מאוד! בתחילת הסיבוב השני שלי אני כבר רואה את כל המובילים בדרך חזרה לחוף, ידעתי שהפער גדול יותר ממה שחשבתי שיהיה… ידעתי שאני חייב ללחוץ בכל גריפה כי כל שנייה קובעת. כבר בסיבוב השני של השחייה ידעתי שהולכת להיות לי עבודה קשה ביותר באופניים כדי להלחם על הזכות שלי לצאת לריצה ולסיים את התחרות. כל נקודה וכל שלב בתחרות הזו הייתה התמודדות בפני עצמה! הריצה מהשחייה לשטח ההחלפה הייתה ארוכה ומאתגרת! אחרי סיבוב אחד באופניים ידעתי כבר מה הפער שבין המובילים אלי- ראיתי כמה קצר הוא! בערך שלוש דקות, כשהם רוכבים בפלוטון של 9 אתלטים מנוסים ואני לבד. ידעתי שאני צריך לתת הכל ברכיבה הזו! ההתמודדות המנטאלית היתה עצומה! רצות מחשבות מנוגדות בראש- באותה השנייה אני רוכב הכי חזק שאני יכול, כדי לשמור על הפער מהמובילים מאחורי ויחד עם זה יודע שברגע שיתפסו אותי הסבל והקושי יגמרו והקושי גורם לי בצורה אבסורדית אפילו קצת לרצות שהם יתפסו אותי כדי לנוח. בכל רגע קיבלתי החלטה מחדש שהם לא תופסים אותי! בקטעים שמול הרוח ובעלייה האימתנית שעשינו 7 פעמים לאורך המסלול ההתמודדות היתה קשה ביותר! ידעתי שאני לבד מול פלוטון שרוכב יחד! ידעתי שהפלוטון רוכב חזק כי דן אלתרמן יצא לבריחה ושהם לא יתנו לו להתרחק וזה לרעתי…בשלב מסוים הקטנוע המוביל הגיע אלי וידעתי שהם מאוד קרובים ואז לחצתי עוד יותר! כשסיימתי את הסיבוב השישי שלי, ידעתי שאני בטוח והורדתי הילוך, השרירים היו מכווצים וחששתי שלא אצליח לרוץ עקב התכווצויות. לא שתיתי בכלל עד השלב הזה כי לא רציתי להוריד את הידיים מהכידון ולאבד אפילו שנייה אחת. שתיתי את כל מה שהיה לי בבקבוקים ולקחתי את הג`ל שהיה דבוק על הטופ טיוב. זה לא ממש עזר כי השרירים אכן נתפסו כשירדתי מהאופניים… הופתעתי לראות את הבקר הטכני של התחרות שניסה למנוע ממני את הכניסה לשטח החלפה- בגלל שהיו עליו כבר רצים. השופט הראשי הוציא לי כרטיס אדום אך יצאתי לרוץ בכל זאת. בסופו של דבר לשמחתי איפשרו לי להמשיך בתחרות ולא פסלו אותי רשמית. הסיבוב הראשון בריצה היה הישרדותי לחלוטין. הייתי צריך למצוא את אורך הצעד וקצב הנשימה הנכון כדי ששרירי הנשימה והשרירים ברגליים לא יתכווצו לי לחלוטין. בסיבוב השני החלטתי שאני מגביר קצת אבל השרירים לא ויתרו והתכווצו עוד יותר. חששתי ששריר ייתפס ולא יתן לי לסיים אחרי כל זה, אז רצתי בקצב זהיר. בסיבוב האחרון כבר פתחתי רגליים והרגשתי שאני סוף סוף רץ. עם העידוד הזה והאנרגיות האלו הקושי הפיזי התגמד ופשוט נהניתי מכל רגע! החיוך התקבע לי על הפנים. את החצייה של שער הסיום עשיתי כבר פעמים רבות בדמיון ועוד פעם אחת במציאות (באימון של יום חמישי), אך החצייה האמיתית ביום שבת הייתה שונה – התחושה של הוקרת התודה לכל מי שהיה בקהל בתחרות הזו גאתה בי. הייתי גאה בעצמי ושמחתי שכל כך הרבה אנשים ראו ואהבו את זה! ולכל מי שאהב, קיבל השראה אני באמת מזמין להיות לידי וללמוד, להתאמן יחד ולהגשים חלומות ושאיפות. הדבר שאני הכי אוהב לעשות זה ללמד, להראות דרך לכל מי שרק רוצה… להתראות ושוב תודה רבה על התמיכה האדירה והפרגון, אסף כהן

בריכה טיפולית | שחייה שיקומית | טיפול במים

אתם תמיד מוזמנים לבוא ולהתעדכן בקבוצת הטריאתלון סונטו עולם המים אסף כהן – טריאתלט עילית פעיל וספורטאי בנשמה, מדריך בקבוצות הטריאתלון של “סונטו עולם המים”