מכירות:073-7579019
כל נושא:03-6992995
 |  כניסה ללקוחות  |  EN

בדרך ל 166 – מנגינות בראש לרצים מים לים .

פורסם בקטגוריה: כללי ,
  • בית
  • כללי
  • בדרך ל 166 – מנגינות בראש לרצים מים לים .
יום שני בבוקר בעולם המים פולג – בשעה 5:45 מתקיים אימון “רצי רעננה ” בבריכה עם אורי סלע. האימון נקרא כך מכיוון שבמהלך אימוניי ל 100 ק”מ בשנה הקודמת הזמינו אותי חברי רצי רעננה להצטרף אליהם לריצת סובב כנרת. במהלך הריצה התוודעתי לצוות נהדר של אנשים שהם חברים הרצים יחדיו בשבילים. אנשים ערכיים אשר מורגלים בהפקות חברתיות ברמה גבוהה ביותר. בהזדמנות ההיא יצא לי לדבר איתם על שחייה ולספר להם על לימוד שחייה בשיטת ה WEST. הצעתי למי מהם שרוצה – להגיע לאבחון שחיה בשיטת WEST אצל אורי בעולם המים וכך היה. עם הזמן נוצרה חבורה מכובדת של רצים שמשלבים שחייה מוקדם בבוקר בעולם המים בפולג. באותו בוקר, בתום האימון , פגש אותי שלמה פלר , אשר שיתף אותי בשיפור שחל ברמת השחייה שלו. שלמה איש מדויק ומסודר – הכול מדיד מלווה בגרפים ובהסברים. במהלך השיחה בינינו שאל למה אני מתאמן ואני שיתפתי אותו שיש בכוונתי להשתתף בריצת 166 בסובב עמק. שלמה הציע לי להצטרף אליו לריצת מים אל ים. ריצה שמארגנים “רצי רעננה” ביחד עם “רצי גם וגם “של גונן – 2 קבוצות הריצה המובילות ברעננה . הריצה תתקיים מים התיכון – עכו ועד לכנרת. שמחתי על ההזדמנות שנפלה בחלקי ומיד נרשמתי . הריצה היתה מיועדת להתקיים שבוע לפני מרוץ מהר לעמק. רוב הרצים מיועדים היו לרוץ בשליחים (בדומה למרוץ מהר לעמק) , ועמם 5 רצים אשר היו אמורים לרוץ את המרחק המלא – 64 ק”מ. התכנון שלי בהתייעצות עם המאמן – מוטי מזרחי היתה לרוץ עד- 45 ק”מ לכל היותר , מכיוון שאני בתחילת האימונים ומכיוון שהריצה הארוכה ביותר שלי עמדה בסבב האימונים הנ”ל על 37 ק”מ. בלילה שקדם למרוץ ירדו גשמים ומתכנני המרוץ החליטו לדחות אותו בשבוע. בשל מרוץ מהר לעמק שחל בדיוק שבוע לאחר מכן הוחלט לדחות אותו בשבועיים. הייתי שבע רצון מההחלטה , זה אפשר לי לצבור מעט יותר נפח ולהתכוון לריצה של 50 ק”מ . לריצה הצטרפו אליי שני חברים מקבוצת הריצה של מוטי מזרחי – עדי היקרי , המתאמנת עמי לקראת ה 166 ק”מ וחיים אייז . שבועיים קודם התקיים תדרוך מקיף לריצה ובו הוסברו המקצים, הועבר תדריך בטיחות , הציגו את מפת המסלול – בקיצור התארגנות ברמה גבוהה ביותר. שני לבטים ליוו אותי טרם המרוץ – האחד- מרחק הריצה הסופי שיבוצע. סימנתי 50- ק”מ אך מנגד- העובדה שאורך המסלול המקורי הינו 64 ק”מ הקשתה עליי לוותר על ביצוע המרחק המלא. ביני לביני בהתלבטות של שניה ורבע החלטתי שהמרחק שארוץ יהיה 50 ק”מ ורק לאחר מכן, בשטח, אחליט האם להמשיך – הכול תלוי כיצד ארגיש בזמן אמת . ההתלבטות השנייה עסקה בתזונה בריצה- מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי יודע שאחת המטרות שלי היתה לשקול עד 71 ק”ג. מי שקרא את הפוסט השני יודע שבמרוץ מהר לעמק לא עשיתי די בלשון המעטה בכדי לקדם את המטרה . סיימתי את המרוץ עם נקיפות מצפון , במשקל של 81 ק”ג והמון נקיפות מצפון ולכן ביום ראשון שלאחר מכן התחלתי תהליך של אכילה נכונה עם מדריכת אכילה – עופרה מ”תורהטבע” . את עופרה אני מכיר מסדנא מדהימה שאנו מובילים בעולם המים – BUCB- Be the best U Can Be והיא מרכזת את כל תחום התזונה. ארחיב על הסדנא ועופרה בפוסט אחר אבל הגברת החליטה שזה הזמן לניקוי רעלים של שבועיים בהם אוכלים בעיקר כלום ירוק , עם כלום מחיטה מאורז מלא . שיתפתי אותה בהחלטתי לרוץ ובצורך שלי באנרגיה זמינה , ג’לים, איזוטון, תמרים, פיתות עם ריבה ,פיצה, כנפה ובקלאווה – כל הדברים שאני רגיל לאכול כשאני רץ. עופרה שללה את כולם. לאחר דין ודברים אושרו ג’לים אבל הדגישה כי יש לספור אותם . הדבר היחיד שאושר לי לאכול פעם אחת לשעה היה לחם עם – פסטו או טחינה או אבוקדו . וכך בשעה 2:10 לפנות בוקר, אוזניות על האוזניים ואייל מנגן בראש נפגשנו ברעננה. שני אוטובוסים עם כ 100 רצים , אנרגיות גבוהות יצאו לכיוון חוף ימה של עכו . מגיעים בסביבות 4:00 לפנות בוקר לעכו ושני רכבי ליווי כבר נוכחים במקום. תדרוך, טקס מילוי שני בקבוקים במי ים התיכון , תצלום עם חולצות ספיישל אולימפיקס אשר המסע אורגן בין היתר לטובת הארגון החשוב הנ”ל , תצלום והנפת דגלי – ישראל, רצי רעננה , רצי גם וגם (גונן ) ודגל המרוץ- ים אל ים ויוצאים לדרך. מסתבר כי החמישה שהיו אמורים לרוץ את המרוץ המלא הפכו לכ- 12 איש, ביניהם יעקב רחימי ואורית שטסברג דנן ועוד מספר רצי אולטרא וותיקים וחזקים כאיתן דן ואורי דמבו . את ה 3.5 ק”מ הראשונים רצנו כולנו ביחד . מיד לאחר מכן התפצלנו לשתי קבוצות – רצי האולטרא ורצי המקטעים . הריצה נפתחה בקצב איטי כ 6:30 -7:00 לדקה תוך מתן כבוד רב למרחק. לאחר 14 ק”מ הגענו לטמרת לארוחת בוקר מפוארת. כולם אכלו בייגלה ויוגורט פירות ועוד שלל של הפתעות שהוכנו מבעוד מועד ואני נגסתי לי בחצי כריך עם פסטו . הגוף בסדר גמור ובראש מתנגנות מנגינות של שלמה . מהר מאד הבנתי כי אם “נקפיד ” על הפסקות גדולות מידי, נקלע לחום כבד מאד אשר יקשה עלינו ובנוסף החזרה לריצה אחרי הפסקה ארוכה מידי תגרום לשרירים למאמץ לא פשוט . אני ועדי רצנו יחדיו. החלטנו כי העצירה בכל תחנה (שש תחנות בסך הכול ) תוגבל לדקת יציאה . החלטנו להקפיד על שתיה מוגברת של כחצי ליטר לחצי שעה – 45 דקות , ולהכניס אוכל לפה / ג’ל כל 45 דקות. הבוקר עלה ואתו הגיע החום. רצנו מיודפת לעבר שמורת בית נקופה ומשם לאורך המוביל בנופים מדהימים של שדה עמוס חמניות , בשדות ירוקים ובשדות חומים . נכנסנו לקצב עבודה של 6:15 דקות לק”מ – החלפנו חוויות , הקפדנו על שתיקות, שרנו שירים ובעיקר ניגנו מנגינות – אייל המשיך לנגן בראש . לאחר 50 ק”מ היינו אמורים להחליט אם להמשיך או לא – התשובה היתה ברורה מאליה – להמשיך. אליי ואל עדי הצטרף חיים אייז לריצה של 10 ק”מ אשר התחילה בירידה תלולה לעבר הנקודה האחרונה במסלול בוודאי חמאם. החום היה כבד מאד והשמש היכתה במלוא כוחה . הרגליים התחילו להשמיע רעשים של “כואב לי” והמנגינות של אייל בראש הוחלפו בחפירות של “עוד קצת זה נגמר “. כ 3 ק”מ לסיום , שביל הריצה המסודר הסתיים לו ואנו הגענו לשביל מלא בסלעים , בנחל , ובמקומות אשר קשים מאד למעבר. השביל שהיה מסומן מעכו ועד פה בצורה מצוינת באמצעות סרט סימון צהוב – כבר לא סומן ואנחנו התלבטנו לאן לפנות. השיר הידוע אומר ש”כל הנחלים זורמים לים” אז האצתי בעדי וחיים להמשיך לנוע על הנחל . ההבנה היתה כי בסופו של דבר הוא אמור להישפך לכנרת . הר ארבל עמד במלוא אתנו לפנינו, אך חוץ ממנו לא ראינו כלום . לא ידענו בדיוק היכן אנו. בצד בופאלו מסכן שכב לאחר שגווע למוות ואנו דידינו לאיטנו . הריצה הפכה לקשה מאד. כל סלע הורגש בכפות הרגליים , הקרסול שהיה רגיש ומנופח לא היה סלחן לכל הטיה ולו קטנה של הרגל. לפתע שמענו קריאות מואזין מרחוק – “נרוץ לעברו ” הצעתי . לאחר דילוגים / ריצה של 2 ק”מ פגשנו את חברי הקבוצה שרצו במקטעים והמתינו לשאר הרצים. החום המטורף חייב לאכול ארטיק קרח ולחרוג מהתפריט הסגפן של עופרה – 5 ₪ ארטיק קרח – מחירי צפון תל אביב בוודאי חמאם- המתנה לשאר הכוח שיגיע – החלפה לחולצות מרוץ שחורות אחידות לכולם וריצה עם שלל הדגלים לעבר הכנרת הסתיימו בשכשוך במים, וארוחת פאר עם אלכוהול ועל האש כיד המלך. אני הוצאתי סנדוויץ עם אבוקדו והתפנקתי עליו. אוזניות באוזניים- “מישהו פעם” של עברי מנגן בראש וחוזרים לרעננה . היה מסע קסום. נתונים ותודות – כ- 100 משתתפים. 2 קבוצות שאין עליהם – רצי רעננה , וגם וגם. 3 רצים של מוטי מזרחי שנתנו הופעה מצוינת . 4 סטים של חולצות אחידות מטעם המארגנים . 2 רכבי ליווי שדואגים לסימונים, מים וכיבוד . 7 שעות על הרגליים. 3 ג’לים . 3 סנדוויצ’ים עם אבוקדו , טחינה ופסטו . 6 פריסות לאורך הדרך . שלושה מארגנים מדהימים – גונן, דודו חסון ואיתן דן אשר ניצחו על המקהלה . 64 ק”מ של מנגינות בראש .