חוסר שינה, הפחדים בלילה, הים המדהים, הזריחות המדהימות וקבוצה נדירה שרק מוצאים בסרטים….
אמרו לי שצריך לישון לפני, כי יש סיכוי שלא נוכל לישון בכלל, ניסיתי באמת שניסיתי אבל סיימתי מחנה אימון מטורף במרום גולן עם שחייני עולם המים, יום ראשון הסתיים לו ב- 23:00 בלילה אחרי אימון מאסטרס עד שטיילתי עם בלו, אכלתי משהו, עניתי ל-2-3 מיילים השעה הייתה אחרי 12 בלילה ואז שוב 4:48 קמים לאימון הנוסף של קבוצות המאסטרס.
זהו לילה לפני. הודעות ה"ווטספים" מתקבלות מקבוצת ישראל קפריסין כל דקה ואני לא הצלחתי לעצום עין אפילו לדקה, בשעה 3:30 השעון צלצל ודי עזר לי, כבר רציתי לקום מצד אחד אבל עוד יותר רציתי לישון.
נסעתי לאודי ולקחנו מונית ביחד לשדה, פגשנו את כולם החלפנו לחולצות ייצוגיות הצטלמנו שתינו קפה, אכלנו קוראסון שוקולד ועלינו לטיסה.
טיסה של שעה ואנחנו כבר בקפריסין, לקחנו מונית ישירות לנמל פגשנו את צוות החלוץ ארז אמיר השף שלנו ושחיין עולם המים ואת נמרוד הסקיפר של דרך הים, אלון מערוץ 10 ואורי הסקיפר הנוסף, זאב קרבות וותיק ואיש חייל הים היו איתנו על הטיסה, תוך כמה דקות שמנו את כל הדברים על הסירה, היא היתה ממש מוכנה להפלגה, הייתה מפה איך למצוא כל דבר בסירה, שמנו חולצות מים, בגדי ים, הצטלמנו עם שלט, בלי שלט, עם חולצת מים, בלי חולצת מים, עם בגד ים, בלי………
אודי חיבר את מכשיר הסימון שלנו שכולם יוכלו לעקוב אחרינו מהארץ, דיברנו על הסדר ומתי מתחילים אבל היה לחץ רציני להתחיל, השקע שמתוכנן לנו ביום שישי מחכה לנו באופק וכמו שאומרים צריך לתת בראש!
הסדר הוא לפי הגיל:
אודי ארל -1, עודד רהב-2, לוק שטבון -3, דורון עמוסי-4, בן אנוש-5, ואורי סלע -6, מי היה מאמין שאני בן 40 ועדיין הצעיר שבחבורה.
10…9….8…. ואודי קפץ למים בדיוק בשעה 11:19 דקות לפי סדר מדוייק כל שעה שחיין אחר מ-1 ועד 6 קפצו למים, הים היה מושלם אין זרם, רק רואים את אודי מחייך מבפנים, כולם צוהלים ולרגע נראה שאנחנו בנופש: 10 גברים על הסירה, צוחקים על איך הכל התחיל ואיך אנחנו מתכננים לשחות, לא הספקנו בכלל לחשוב עודד קפץ למים ואז בשעה 16:19 דקות קפצתי למים, זה היה מדהים, הייתי עייף בטירוף אבל מתנועה לתנועה הרגשתי שאני טס במים, לא חשבתי על ההמשך, רק על גלישה ארוכה, רואה את כולם על היאכטה נהנים ומחייכים.
ואז …… הגיעה הלילה …..
השחיינים אמרו כאילו זה כלום, היאכטה עוד לא למדה אותנו, היה אור מסנוור, כל פעם שאתה מגיע לחלק הקידמי אתה מקבל את האור האדום של צד שמאל של היאכטה ואם אתה ממש קדימה אתה לא כלכך יכול לשחות כי אתה רואה אור אדום וירוק ולא יודע איפה בדיוק מהיאכטה וכשהיאכטה לפנים האור הלבן מסנוור אותי.
ב- 22:19 קפצתי למים, התנועות הראשונות היו מדהימות ואז זה התחיל, הפחד, לא מהסירה, לא מהקושי אלא מה שיש למטה, המים כלכך צלולים, גם בלילה, כל הזמן אני חושב רק על דבר אחד ולא מצליח להוציא אותו מהראש, על זוג עיניים שאני פתאום רואה, כן הפחד הוא מכריש שהחליט פתאום לבקר בקו הזה של לרנקה ישראל, זה לא עוזב אותך ואתה לא יודע איך מתמודדים עם זה, חשבתי על דברים טובים, על עולם המים, על טכניקת שחיית ווסט, על נופש, עצי קוקוס, כל המחשבות נגמרו בדקה ושוב הפלנטונים מתחת למים כולם נראים לי כמו עיניים, מחשבות טובות, מחשבות טובות……… אני עייף גמור מ-3 ימים בלי שינה ואז זה קרה, נישקתי את תמי אשתי המדהימה ושיחקתי עם תום בלגו של STAR WARS ועם ליבי בבובות ופשוט נכנסתי לעולם אחר: לא כרישים, לא יאכטה, לא אורות פשוט להינות מהשחייה.
מ- 16:30 ל-1000 מ' ירדתי ל-15:34 ואח"כ בקלות שחיתי 14:58 (השעון מראה לי לאפ כל 1000 מ') סיימתי את השחייה, אכלתי מרק עדשים וירקות שארז הכין לנו, ראיתי את אודי משייט לו עם 64 תנועות קבוע והלכתי לישון.
זאת היתה השינה הכי טובה שלי מזה הרבה זמן 3.5 שעות של שכרון חושים (כפיות עם עמוסי)
פתאום עמוסי שלפני רגע ישן לידי מעיר אותי לשחייה , השעה היתה 3:35, מתי לאחרונה העירו אתכם בשעה כזאת, ישר לקחתי תה ונכנסתי להיות משקיף בזמן שאתה משקיף אתה: אוכל, שותה, שם ווזלין, מתחמם ועושה מתיחות, מעביר את הסטיק לייט לבן מ-30 דקות, ל-עוד …20 דקות ועוד 10 דקות, בן כמובן מודה לי בסוג של ריקוד שחייה מבטן לגב וכך אני יודע שהוא ראה את הסימון.
ב- 4:19 קפצתי למים, הירח חייך אלי ואז הירח הלך לישון, לפחות ככה זה נראה, לא ידעתי שיש שעה שלימה בלי ירח, זה מטורף, אין כלום, מי ער בשעה כזאת??, זה לא זריחה ? זה לא שקיעה ? זה קטע רגוע, חשוך ואני נהניתי מכל רגע, אפילו התחלתי לשחק עם האורות של הסירה משחק כזה מגניב שרק משוגעים משחקים..
כל פעם שאור הלבן מגיע (סימן שהיאכטה לפניך) אתה אומר רק לא האור הלבן ומגביר מהירות בטירוף, וכל פעם שהאור האדום מגיע אתה גולש ארוך ולאט על מנת לתת לסירה להגביר ואז שאתה רואה את האור האדום והירוק ביחד סימן שאתה ממש קדימה זה הזמן ממש לגלוש ולחכות כי אתה לא יכול לראות איפה אתה יחסית לסירה.
ככה שיחקתי לי שעה בקצב של 3.7 ק"מ ופתאום קפץ אודי למים.
במקום ללכת לישון הייתי חייב לראות את הזריחה!
והיא היתה מדהימה!!
כאילו אני מחכה לזה, אודי מוריד את השמש לישון ועודד שיש לו עבודה קשה מאוד עוזר לה לעלות למעלה ומפנק אותנו בצבעים שלא ראיתי בחיים.
השמש עלתה ואני הלכתי לישון, לא יודע עדיין שהיום יתחיל עם ים שמן, פלטה, מדהים אבל יגיעו הזרמים שיגרמו לנו לשחות במקום.
כמעט ללא חלומות נרדמתי וישנתי שוב מדהים..
בבלוג הבא אספר על אחד מקבלות ההחלטה הקשות בחיים שלי…
