אסטמה, ברונכיט, קוצר נשימה והטיפול במים

מורידים לחץ ונושמים טוב יותר

בעיות נשימה כגון אסטמה או ברונכיט עלולות להיווצר בעקבות עישון, סטרס, אלרגיות, פחד ועוד גורמים נוספים.

מומלץ לעשות בדיקת מאמץ ובדיקת תפקודי ריאה – בדיקות אלו מספקות פרמטרים חשובים לצורך תהליך בניית טיפול לשחייה שיקומית. לדוגמא, מהו הדופק הנכון לפעילות במים עבור המטופל במצב הספציפי שלו, כמה חמצן נכנס, והחשוב ביותר תפוקת ריאות (כמה חמצן נכנס על מנת להפעיל את השרירים ולפי זה כמה מאמץ ניתן להפעיל).

על מנת להצליח בטיפול, חשוב שהסרקולציה של המים, כלומר תדירות החלפת המים בבריכה, תהיה גדולה ככל שניתן ועם כמות כלור מינימאלית (בבריכה כזאת, איכות המים טובה יותר). כמו כן צריך לראות באיזו טמפרטורת מים יותר נכון למטופל לעבוד (28,30,34 מעלות) כשהמטרה היא ליצור מצד אחד רוגע ונשימה סדירה ומצד שני עבודה על שיפור סיבולת לב ריאה, כלומר מאמץ תוך העלאת דופק.

מכיון שלגוף קשה להסתגל ליותר מדי שינויים בבת אחת, הפסקת עישון אינה מומלצת בתחילת הטיפול (במידה ואתם מעשנים). לאחר אבחון, בדיקת דופק, בחינת יכולת שחייה וגמישות, מתחילים תרגילים (תרגילי הידרו ותרגילי שחיה) בהתאם ליכולת האישית. מטרת התרגילים היא לאפשר נשימה רגילה ללא צורך באביזרים.

הכנסת חמצן משפיעה על השרירים כך שניתן להעמיס על הגוף יותר מבלי שייוצר סטרס.

התרגילים שנעשים במסגרת ההידרותרפיה והשחייה יחד, מסייעים ישירות לתרפיה וחיזוק של הגוף, הגדלת נפח בית החזה, ייעול תפוקת הריאות, הגדלת צריכת החמצן (מסייעת להזרמת חמצן בקצב מהיר יותר לשרירים ולמוח) ושיפור הריכוז.

מלבד התרגילים, ישנם טיפולים מרגיעים שפותחים את הנשימה ומתבצעים בעזרת מדריך במים.

Water Dance למשל הוא טיפול הרפיה ומדיטציה של הגוף מעל ומתחת למים לסירוגין.

טיפול פסיבי על הגב או על הצד, פותח נשימה ומוריד סטרס, מאפשר לקחת אויר כשהראש מחוץ למים או כשחלק מהראש בתוך המים.

כאמור, שני הטיפולים מרפים את הגוף.

שלב ההסתגלות למים ולנשימה מושג תוך כדי הליכה במים, כשהגוף בתוך המים עד לגובה החזה. ככל שהחזה יותר עמוק במים כך הריאות צריכות לעבוד יותר חזק ותפוקתן משתפרת. מעצם השהייה במים הריאות עובדות 60% יותר מאשר מחוץ למים.

על ידי נשיפת בלונים במשך 5 דקות (בעמידה ליד הקיר ולאחר מכן תוך כדי הליכה) נפח הריאות גדל ויכולת השליטה בשאיפה ונשיפה משתפרת.

בסיום ההליכה, עושים עצירת נשימה ליד הקיר בנוכחות מדריך, זהו סוג של תרגיל מדיטציה בו לוקחים שאיפות אויר איטיות ואז מנסים לעצור את הנשימה לפחות ל-30 שניות (ללא בלונים). רק לאחר עצירה של כ-30 שניות ניתן להירגע במים.

שחרור אויר מהריאות מרגיל את הריאות לניקיון ומאפשר הכנסת יותר אויר בנשימה הבאה. במצב של שכיבה על המים משחררים את הריאות מאויר (ע"י בלונים) וברגע שאין יותר אויר נעמדים.

תרגיל נוסף להרחבת הריאות הוא מתיחת מרידייאן הריאות, תרגיל שפותח את בית החזה ומשחרר שכמות – לוקחים אוויר ומכניסים ראש למים, מותחים ידיים מאחורי הגב עד המקסימום במשך 10 שניות, משחררים וחוזר חלילה, 10 פעמים.

גם ללא עבודה מותאמת אלא רק ע"י שחייה, ניתן להצליח לטפל באסטמה וקוצר נשימה. תרגילי השחייה יעילים ביותר לשיפור תפקודי ריאות. ניתן גם לשלב בין תרגילים קלים יחסית כשהראש מחוץ למים, לבין תרגילים פחות קלים בהם הראש במים או במים ובאוויר לסירוגין.

בשחיית גב חתירה (ראש מחוץ למים) הדגש הוא למתוח את הידיים כמה שיותר (מתיחה איטית) כשהיד בתוך המים.

בחתירה על הבטן (ראש בתוך המים) שוחים ללא נשימה, או לחילופין עם נשימה כשבכל תנועה שלישית ע"י גלגול איטי של הגוף הצידה הראש מציץ אל מחוץ למים.

את השיעור מסיימים בתנוחת הרפיה, במצב של שכיבה על הבטן עם הראש בתוך המים מתרגלים נשימה ע"י נשיפה במים והמדריך מותח את זרועות המטופל לצדדים.

פעולות אלו מרחיבות את אזור בית החזה ומפעילות את שרירי הריאות. ככלל כשהגוף מתרגל לעשות מאמצים קלים עד קשים ללא חמצן (מה שנקרא אימוני היפוקסי), משתפרת יכולת הנשימה שלו וכן תיפקוד הריאות. תהליך זה הוא אמנם ארוך, השיפור ניכר עם הזמן, אבל שחיינים רבים נפתרים מבעיית הנשימה לכל החיים.